|
|
Page:63
הירדן ובחלקי _אק ישראל , אולם לא זכה לדמשק כפי שציפה . הוא אף נחל מפלה בשכם ( 1238 ) מידי שליט דמשק החדש והסתלק לכרך שבעבר הירדן . הכוח החדש מבית איוב שהופיע בזירה היה אלמלך אלצאלח איוב , שאביו אלכאמל הגלהו למעשה רחוק ממצרים , לג'זירה . התקשרותו עם הח'וארזמים העמידה לרשותו כוח ואלמלך אלג'ואד הציע לו את דמשק תמורת הנכסים בג'זירה . הופעת אלצאלח איוב בדמשק עוררה את האמידים במצרים למרוד בשליטם בקאהיר . שליטה החדש של דמשק נע במהירות דרך עקבת אלכךסי , מעל לכנרת , ומשם פנו צבאותיו חלקם לג'נין וחלקם דרך חירבת אללצוץ , צפונית לשכם , בעוד שליט דמשק משתכן בארמונו של אלמעטם בשכם . התוצאה הראשונה של הברית עם אמירי מצרים היתה הוצאתו הזמנית של אלנאצר דאוד מן הזירה של ארץ ישראל המערבית . שכם , בקעת הירדן ואיזור ירושלים צורפו לשליט דמשק . אולם כעבור זמן קצר הוא הפסיד את דמשק , בעקבות מזימות נוספות של נסיכי בית איוב , ומנותק מעורפו נאסר בשכם על ידי אלנאצר דאוד , שחזר למקומו . בעיצומה של ההתנצחות במחנה בית איוב נחת מסע צלב חדש , בהנהגתו של תיבו רוזן שאמפאן , ( Thibaut de Champagne ) אחד השליטים העשירים ביותר באירופה — מסע שבגלל הרכבו נקרא ' מסע הבארונים . ' מסע זה נחל מפלה איומה ליד בית חאנון 7 ) בדצמבר , ( 1239 וחלק נכבד של האצולה האירופית שממנה הורכב המסע נלקח בשבי המצרים . מפלה זו נשארה חרותה בשמה 'קרב עזה' כאחת המפלות הקשות ביותר בתולדות מסעי הצלב " . הכישלון הבלתי צפוי של המסע והמפלה המדהימה הטילו מהומה במחנות הצלבנים , והנה נחתה עליהם פורענות חדשה . אלנאצר דאוד , שליט עבר הירדן וחלקים ניכרים של _ps ישראל המערבית , החליט להתקיף את ירושלים . לנוכח המצב הקיים , מפליא הוא שהצלבנים שנמלטו למצודתה הצליחו להחזיק מעמד במשך למעלה משלושה שבועות של מצור . עובדה זו מפריכה במידה רבה את טענתה של כרוניקה צלבנית אנטי קיסרית , כי מפקד המצודה , איש הקיסר , לא דאג לציוד המצודה . לבסוף נכנעו הצלבנים לצרים ותמורת ביטחון נפשם מסרו את המצודה לאלנאצר דאוד , שאיפשר להם לצאת מן המבצר אל ערי החוף שבידי הנוצרים . עתה החליט אלנאצר דאוד להרוס את מצודת העיר , זו שעמדה על תלה בכל הטלטולים שעברו על העיר מאז נכבשה על ידי צלאח אלדץ לפני שני דורות ומעלה . הרס זה , שספק אם יכול היה להיות יסודי , נעשה כמעט לעיני הפראנקים והצלבנים ממחנה תיבו' משאמפאן , שהיו מרוכזים בעכו באפס מעשה ומשותקים לחלוטין לאחר מפלת בית חאנון . המאורעות המתוארים קרו בסוף דצמבר 1239 ותחילת , 1240 והמשכם עטוף בערפל . כפי הנראה עוררה פעולתו של אלנאצר דאוד את זעמו של אלמל ך אלעאדל השני שליט מצרים , אשר נתן את הערבות המוסרית לקיום ההסכם שנחתם על ידי אביו אלכאמל עם פרידריך השני . צבאות אלעאדל הופיעו לפני מצודת ירושלים והשתלטו עליה . צבאות אלנאצר דאוד נמלטו והמצרים החזירו את העיר לשלטון הצלבנים . היתה זו מחווה שאינה מתפרשת אלא מתוך הצורך שחש השליט המצרי להבטיח לעצמו בעל ברית או ניטראליות צלבנית . כך היה המצב עוד בקיץ . 1240 צבאות תיבו משאמפאן עדיין חנו בחוץ , ב'חורשת הדקלים של חיפה' , ( Paimarea ; Paumier ) ושקלו אפשרות לצאת לירושלים ולחזק את ביצורי העיר , שסבלו כה 18 מצבת זיכרון לניצחון המוסלמי נתגלתה ופוענחה על ידי י' ידין ( _סוקניק , ( 'כתובת של התקופה האיובית מבית דואנוך , ידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקו תיה , יב _ןתש"ו , ( עמ' 84 ואילך .
|
|