|
|
Page:58
ירושלים בין צלבנים , מוסלמים ומונגולים , 1244-1229 על שהתרחש בירושלים כאשר הועברה לידי הקיסר אפשר לעמוד על פי המסופר בכרוניקות ערביות אחדות . הכרוניסטן ביברס רשם : 'בירושלים הוכרז על יציאת המוסלמים מן העיר והעברתה לפראנקים . לדרכם יצאו המוסלמים כשהם כואבים את כאבם ומלאים התמרמרות על אובדן עיר הקודש וכשהם מקללים את שמו של אלכאמל . ' כרוניקה אחרת , המיוחסת לאליאפעי , מספרת " 'היה זה אחד האסונות היותר קשים שפקדו את המוסלמים ... היה זה עניין מכאיב מעל לכל מידה למוסלמים , שהיתה זו בשבילם שעת מפלה ושעת עמידה בניסיון . ' ומסכם ההיסטוריון המאוחר מקריזי : 'היה זה אסון גדול בשביל המוסלמים . כולם היו מאוחדים בהטלת האשמה על מעשיו של אלמלך אלכאמל והתנהגותו גונתה בחריפות בכל הארצות ' . ' חוזה השלום אמנם לא הזכיר במפורש את פינוי העיר על ידי האוכלוסייה המוסלמית ; מכל מקום , זו לא היתה מרובה בעיר פרזות ששליטיה החריבוה שלוש פעמים בתוך פחות מעשר שנים , מתוך חשבונות או צרכים פוליטיים ואסטרטגיים . שלטון נוצרי לעתיד בוודאי לא עודד את המוסלמים להישאר בתוכה , אם כי הובטחה להם אוטונומיה משפטית ונקבע שמשפטים בינם לבין עצמם יישפטו על ידי הקאצי של אלביךה הסמוכה לרמאללה . באשר ליהודים , אין ספק שהקהילה שהתחילה להתארגן אף אחרי פירוזה של העיר יצאה מתוכה , הואיל וברור היה שהצלבנים יחדשו את האיסור על ישיבת היהודים , כפי שהיה נהוג בזמן שליטתם בעיר במאה הי '' ב . נשארו בעיר הנוצרים המזרחיים , שלא היתה להם סיבה לחשוש מן הצלבנים , אם כי עשויים היו לאבד חלק מנכסיהם הכנסייתיים לטובת הכנסייה הלטינית , שהוחזרה על כנה , ואף התחילה התיישבות פראנקית דלילה . השלטון הנוצרי בעיר נולד במצב של מתח וברגשות מקוטבים . ההמונים שהיו ביפו הריעו לשמע כריתת החוזה . המסדרים הצבאיים לא יכלו להיענות לקריאת הקיסר , שהיה נתון בחרם כנסייתי , אולם לא כך נהג המסדר _הסיטוני בפקודו של הרמאן פון זאלצה , ( Hermann von Saiza ) איש סודו של הקיסר , שנענה בכל לב , וכמוהו עשו גם הגדודים האירופיים ששהו בארץ . הקיסר הודיע שברצונו לעלות לרגל לירושלים _והסלטאן הבטיח לעמוד בדיבורו , אולם אף לעלייה לרגל זו קם מתנגד קיצוני , הוא ז'רולד ( Geroid ) מלוזאן , הפטריארך של ירושלים . הוא החליט שלא לקדש את כנסיות ירושלים ואף אסר את הצליינות לעיר , בהסתמך על איסור אפיפיורי שהוצא לאחר כיבוש ירושלים בידי צלאח אלדין בשנת 1187 ( וחודש בשנים 1215 ו , ( 1217 ושמטרתו — להלכה לפחות — היתה למנוע הכנסות כספיות מן המוסלמים . חידושו של האיסור בשעה זו לא היה אלא מעשה 1 דברי ביברס מובאים בכרוניקה המיוחסת לאליאפעי : . Amari , Bibl . Arabo-Sicula , II , p . 252 לדברי אליאפעי עצמו ראה . שם , עמ' . 249 לדברי מקריזי ראה.- מקריזי , בתרגום בלושה , עמ' ; 373 ובתרגום ברודהרסט , עמ' . 207 2 כך ביברס , בכרוניקה המיוחסת לאליאפעי : Bibl . Arabo-Sicula , U _, p . 25 \ Amari , י לפרטים ראה להלן בכרך זה , בפרק על היישוב היהודי בירושלים . יי לאיסור האפיפיור קל !? נס , שפורסם שנה לאחר הכיבוש ( בשנת , ( 1188 ראה : , mgh , Scriptores , xvi , p . 351 Annaies stadenses , וראה : רריכט , עמ' 463 הערה . 2 על האיסור של _אינולןנטיוס השלישי , משנת , 1215 ראה : R . Rohricht , Studien zur
|
|