|
|
Page:48
בינתיים התארגנו מחדש החיים בעיר . כאמור , על ההקדשים ועל השיפוט בעיר נתמנה בן לווייתו של צלאח אלדין ומנציח שמו , בהא אלדין . בתור מושל העיר נתמנה תחילה התורכי חסאם אלדין סיארוח \ ' ולאחר מכן אחד ממפקדיו החשובים של צלאח אלדין , עז אלדין ג'רךיך . 26 בכתובת ירושלמית המנציחה את שמו הוא נושא את התואר 'מתולי אלחרב' — נציב או מפקד המלחמה , ומסתבר שתואר זה תואם מינוי הקרוב בזמן לכיבוש העיר . המתולי או הנציב בירושלים היה שליטה האמיתי של העיר בשעה שאדונה המלכותי נמצא במרחקים . אכן , ירושלים נכנסה עכשיו לתקופה של חוסר ודאות מדינית והשתייכותה המדינית היתה משתנית חדשים לבקרים , כאותן נחלות פרטיות העוברות מיד ליד על פי סדרי ההורשה , תנאי הכלכלה ויחסי המשפחה . תעלולי הגורל של צאצאי בית איוב — אחיו ובניו של צלאח אלדין — שהתחרו ונלחמו לא רק על הבכורה אלא על הירושה והנהלות , קבעו את גורל ירושלים . צלאח אלדין מת באופן פתאומי בשנת 1193 ונקבר בדמשק . חלוקת האימפריה תוך שמירת אחדותה , כפי שתכנן פעמים מספר , טרם התבצעה , ויסודותיה , שהיו מושתתים על סמכויותיו הפטריארכליות של צלאח אלדין , היו רופפים למדי . עם מות צלאח אלדין נמצאה ירושלים מצורפת לנחלת בנו בכורו ויורשו , אלמלך אלאפצל , שליט דמשק וסוריה . במחשבת צלאח אלדין נועדה סוריה להיות הנחלה העיקרית , ושאר שליטי בית איוב אמורים היו להכיר בעליונותה . המציאות טפחה על פני תוכניות אלה . שנים מספר התנהלה התחרות פרועה בין היורשים . עוד באותה שנה , , 1193 עברה העיר זמן קצר לידי שליט מצרים , אחיו של אלאפצל , הוא אלמלך אלעזיז עמאד אלדין עת'מאן , והפכה לחלק מן הנחלה המצרית . לא עברה שנה , ובשנת 1194 היא חזרה לידי אלמלך אלאפצל , כלומר , צורפה לדמשק ; שנה לאחר מכן , בשנת , 1195 היתה שוב בידי אלמלך אלעזיז עת'מאן , וכחלק מנחלתו המצרית נשארה בידו עד שנת מותו בשנת . 1198 תהפוכות הגורל הללו כשלעצמן מוכיחות על השינוי העצום שחל במעמדה של ירושלים בהשוואה לתקופה הצלבנית . בזו האחרונה היתה ירושלים לא רק בירת ממלכת ירושלים הצלבנית , שהשתרעה מבירות ועד עקבה , אלא הוכרה להלכה גם כבירה של כל הנסיכויות הצלבניות , ממפרץ אלכסנדךטה שבים התיכון _ומאךסה שעל הפרת בצפון , ועד ים סוף בדרום . בדרך הטבע התמקדו בה כל מרכזי הכוח הפוליטי והדתי של מושבות הצלבנים במזרח . יתר על כן , ירושלים היתה בירתה הבלתי כתובה של הנצרות , כבמה של המאורעות המקודשים ביותר במסורתה , כמרכז עלייה לרגל וכמטרה של מסעי הצלב , אשר עשו את ירושלים במשך שלושה דורות ומעלה לנושא אידיאולוגיה ומטרה של פעילות בינלאומית ומלחמתית של העולם המערבי . ועכשיו לא היתה ירושלים אלא אחת מהערים הקדושות באסלאם , ואף בקדושתה לא היתה ראשונה שבהן ולא ייחודית . ומעל לכל ; היא לא היתה אלא בירה פרובינציאלית , שענייניה נחתכו לא על ידה ולא בתוכה אלא בקאהיר או בדמשק , וברבות הימים אף בעבר הירדן . לשון אחר , אילו היה מעמדה נמדד במושגים ארציים גרידא — בחשיבותה הכלכלית , הפוליטית והצבאית — היתה העיר מידרדרת במהרה למעמד משני לחלוטין . אולם הן זיכרון הג'האד , שעדיין היה טרי בלבבות המוסלמים , והן המעמד הדתי 25 אבו שאמה , ה , עמ' ; 83 בהא אלדין , עמ' 26 . 82 על ג'רדיך ראה : 27 cia , 1 , no . 36 שם , מס' , 40 עמ' 119 ואילך . בזמנו של אלמלך אלעזיז תוקן חלק מחומת ירושלים , כפי שנמסר בכתובת שתאריכה כנראה ; 1198 ראה : פראוור , תולדות , ב , עמ' 98 ואילך .
|
|