sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:24

ובינתיים , המחנה הצלבני בדרום העיר , שמזלו לא שיחק לו , חדר אף הוא העירה לאחר שהמגינים המוסלמיים עזבו את החומות בקטע זה לשמע המפלה בצפון העיר . בה בשעה שכל שאר הגדודים וההמון פשטו על צפון העיר ומזרחה פרץ ריימונד לתוך השכונה הארמנית , שמקומה היה בין הר ציון למצודת העיר ( בקרבת שכונה גיאורגית [ גרוזינית ] שהיתה כאן בתקופה הביזאנטית . במאה השישית או אף לפני זה . ( דרכו הובילה היישר צפונה אל מצודת העיר , אותה מצודה שחשכו תחילה לצור עליה וללכדה . לכאן נסוג חיל המצב , שנמצא תחילה גם ברבעים האחרים של העיר . אולם לא רק חיל המצב נמלט לשם ו גם בעלי אמצעים שבין תושבי העיר , וכנראה גם המקורבים לשלטון הפאטמי שהתבסס זה לא כבר בעיר , נמלטו למצודה ותפסו בה מחסה — ובזמן המצור בוודאי אף מצאו בה אספקה . אף ידוע לנו על יהודים מכובדים שנמצאו בשעה זו במצודה _" . מנוסת חיל המצב היתה חפוזה , ומסופר שבקושי הספיקו אנשיו לסגור את השערים , בהשאירם את סוסיהם בחוץ , שעה שהפרובאנסאלים מדלגים בעקבותיהם . ברור היה למפקד המצודה אפתח'אר אלדולה ולאנשיו שחייהם תלויים בכניעה למפקד צלבני המסוגל להחיותם . מזלם שיחק להם . המפקד המצרי הסכים להיכנע ולשלם כופר נפש לריימונד מסן ז'יל , בתמורה ליציאה כביטחון עם אנשיו לאשקלון הפאטמית . הפרובאנסאלי קיים את הבטחתו . המחנה הצלבני קיבל את ההסכם במורת רוח גלויה , מה עוד שעמד בניגוד למה שקרה למוסלמים ששמו את מבטחם בטאנקרד _* " . התנהגותו של _סן ז'יל נבעה ללא ספק מידיעתו שהמצודה יכלה לעמוד במצור אף כמספר קטן של לוחמים , בין השאר משום שהיו בתוכה מאגרי מים ומזון . כרוניסטן צלבני שהגיע לירושלים זמן מה לאחר מכן מתאר את המצודה , היא 'מגדל דויד , ' כבניין הבנוי עד מחציתו אבני ענק המולחמות כעופרת . לדבריו , 15 עד 20 איש יכלו לעמוד בו נגד כל צר . תיאור דומה של המצודה בא גם מידי צליין מרוסיה , ההיגומן דניאל , שנים ספורות לאחר מכן "" . גם הידיעה על התקרבות הצבא המצרי לארץ ישראל זירזה בוודאי את סן ז'יל לסיים במהרה את המשא ומתן עם המפקד המצרי . ואפשר שלא רק הצבא המצרי הוא שעורר חששות . ריימונד ראה את עצמו מועמד לשליט העיר ושליט המדינה . תקוות דומות היו לרוזן הפרובאנסאלי בעבר לגבי אנטיוכיה , ואלה נסתיימו בכשלתו , כשזריזותו של _בו המון הנורמני גברה על מאמציו ; טריפולי , שאליה לטש את עיניו , עדיין לא נפלה , והנה ירושלים נכבשה . השולט בעיר יהיה שליט המדינה , והשולט במצודת העיר — תביעה חזקה לו לשלוט בעיר . מכאן , אולי , חפזונו של סן ז'יל לסיים במהירות את המשא ומתן עם מפקדי המצודה ולקבל לידו ללא דיחוי את המקום המבוצר ביותר בעיר . עם זה , יש לציין שריימונד היה בין המועטים שקיימו את הבטחתם למפקד המוסלמי . חיל המצב עזב את המצודה עם ליווי צלבני ועשה את דרכו לאשקלון . עם נפילת המצודה לידי ריימונד הגיעה לקצה כל התגוננות מאורגנת בעיר . יום הכיבוש ושני הימים שלאחריו לא היו אלא ימי טבח ושוד של העיר שהובקעה . בתיאור מהלך המצור , ובייחוד בתיאור שעות הקרב האחרונות וחדירת הצלבנים לעיר , מוצאים אנו להפתעתנו פיסקה מפרי עטו של אלברט מאאכן , הכרוניסטן של מסע הלותרינגים בפיקודו של 88 על היהודים במצודה ראה פראוור , הצלבנים , עמ' ; 266-265 וראה להלן , בפרק על היישוב היהודי בירושלים . *" אלברט מאאכן ( ו , א ( 2 מאשים את סן ז'יל בתאוות בצע ומציין את מורת הרוח של המחנה הצלבני . י פולק משארטר , עמ' ; 356 A וראה תיאור דניאל : j 'PTS IV , 3 . p . 12 ובתרגום עברי : יי רבא , ארץ ישראל בתיאורי נוסעים רוסיים , ירושלים תשמ"ז , עמ' . 36-35

יד יצחק בן-צבי


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help