|
|
Page:12
כל יהודי להגדיר מחדש את שלושת הרכיבים של זהותו הקודמת להכריז על הנאמנות הלאומית שלו , למצוא את מקומו בתוך המערכת החברתית כלכלית ולקבוע את ההשתייכות הדתית שלו . שני רעיונות , הכרוכים זה בזה , השפיעו על אירופה בעת כניסתם של היהודים לחברה : השוויון בפני החוק והאחדות הלאומית . בעקבות המהפכה הצרפתית ביקשה החברה המעמדית לשוות לעצמה צביון חדש , בעל אופי אחדותי . ההבדלים בין השדרות השונות בחברה , שנחשבו במשך דורות רבים ליסוד מוסד שלה , פינו מקום לרעיון שכל בני האדם שווים זה לזה . המהפכה באה לבטל את זכויות היתר של השכבות העליונות , ובאותה עת לשים קץ לנחשלותן של התרבויות המקומיות . בשם האחווה הכלל אנושית , היה הפרט אמור להידמות לזולתו ולטשטש את עצמיותו . בחברה שוויונית לא היה , לכאורה , מקום לחריגים , או לקבוצות יוצאות דופן . אף הלאומיות , שצמצמה את האוניברסליות בגבולות של עם ומולדת בלבד , חיזקה על פי דרכה את מגמות ההאחדה . האומה העלתה על נס את הגניוס הלאומי , המשותף לכל בניה , וביקשה לבטל את ההבדלים בתוך האומה . המהפכנות והלאומיות ניסו שתיהן , כל אחת על פי דרכה , להטביע חותם של אחידות על החברה . יהודי האמנציפציה האמנציפציה שיחררה את היהודים להלכה מן הסייגים , שהגבילו אותם בימי המשטר הישן . אז היה מקומם קבוע ועומד , ולא ניתן להם לחרוג בהרבה מן הגבולות שהוצבו בפניהם . בחברה המעמדית לא נתבעו היהודים להיות כמו כולם , שהרי ממילא לא היה מקובל בה רעיון השוויון של כל בני האדם . אין פלא שעם האמנציפציה נהו היהודים אחר המודרניות , והיו בקרב ההוגים והמנהיגים של תנועות חדשניות רבות . היהודי המודרני , גם אם המשיך לשמור על מצוות הדת , החל זונח את רעיון הבחירה . היו בין היהודים מי שפיתחו "שנאה עצמית יהודית" ורצו לתת גט כריתות ליהדות . אחרים ניסו לשנות אותה מבפנים ' להתאים אותה לעולם הגדול , לצרוף אותה מסיגיה , לחדש אותה ברוח המודרניות . לעניין זה לא היה הבדל עקרוני בין הרפורמה בדת , ההשכלה , או הניאו אורתודוכסיה . כל התנועות לשינוי פני היהדות היו חדורות בעצם , במידה זו או אחרת , בתחושת נחיתות כלפי העולם הלא יהודי . אולם המתקנים האמינו , שקיים גרעין יהודי " ) הנקודה היהודית ( " בעל ערך , שיש לטפחו למען התחדשותה של היהדות הנחשלת . התרבות האירופית בת הזמן הייתה קנה המידה לדפוסי השינוי הרצויים , והיא סיפקה דוגמאות רבות לחיקוי ולעיבוד מחדש של המסורות הישנות . תוך כדי כך לא תמיד הושם לב , שנשאר בעינו הניגוד העמוק שבין היהדות לבין התרבות ה"כללית . " לאחר דורות של חיים כמיעוט נרדף ומושפל , שאפו היהודים לצאת למרחב . בחוץ נשקף לעיניהם עולם גדול , המתנער כביכול מ"חשכת ימי הביניים , " ומשיל מעליו את הבערות והאמונות הטפלות . התקופה עמדה בסימן הקדמה ; היהודים המודרניים קיוו , שעד מהרה ייעלמו שרידי העוינות כלפיהם , ושלא יופלו עוד לרעה . אף כאשר ןצאו למאבק באנטישמיות , האמינו שאין זו אלא שריד ארכאי , שנידון לעבור מן העולם . תפיסה זאת הייתה רווחת לא רק בקרב חסידי ההשתלבות בחברה , אלא אף אצל היהודים הלאומיים , ששללו את ההתבוללות ובזו למתבוללים . כולם קיוו ,
|
|