|
|
Page:10
דווקא בארצות הנוצרים והמוסלמים , מי שהתחרו אתם על הבכורה הרוחנית . לפיכך לא זכו בהתעלמות אדישה , אלא נידונו לעימות מתמיד עם הסביבה . מן המפורסמות הוא , שגם בהיותם מיעוט חריג , ראו היהודים את עצמם כעם נבחר . מצד אחד היו מעורבים בחייהם של עמי הסביבה ' מצד אחר חיו במשך דורות גם בתוך עולם משלהם . היה פה מתח בין שתי מגמות סותרות לכאורה , שכל אחת מהן מילאה תפקיד משלה . עצם קיומם בתוך עולם עוין ומשפיל היה תלוי בהרגשת היתרון שהם שאבו מייחודם , ואילולי כן היו בוודאי נטמעים והולכים בסביבה . יתירה מזו , רק בתוקף אותו ייחוד , ניתנה להם דריסת רגל בארצות ללא סובלנות דתית . לכאורה היו היהודים גורם זניח בקרב שכניהם , ואף על פי כן לא היה אפשר להתעלם מהם . הייחוד היהודי בוודאי איננו מקרי או חולף , אלא הוא נעוץ בשורש היחסים שבין היהודים לבין " אומות העולם . " בוודאי לא כל האומות שוות זו לזו , ואין הזיקות שבין היהודים לעמי הקדם דומות לאלה שבינם לבין הנוצרים והמוסלמים . זאת ועוד : מעבר למישור הציבורי , היה גם קשר בלתי אמצעי בין היחיד מישראל לבין עמיתו הלא יהודי . חזקה על היהודים , שהיחסים עם הזולת היו מורכבים יותר בעיניהם משניתן לבטא על ידי שימוש בשמות הגנאי שבפיהם : "נוכרי " , " גוי " , " ערל" וכיוצא בזה . הם ידעו להבחין היטב בין "גוי הגוף , ' לבין "רשע , " בין "שונא ישראל" לבין "חסיד אומות העולם , " בין "מלכות הרשעה" לבין "מלך חסד . " משמע , לא כל הלא יהודים היו דומים בעיניהם . אולם כאשר אדם מציין מי שאינו "מאנשי שלומנו , " הוא נאחז בסימךההכר הבולט ביותר , בהשתייכותו של הזולת לקבוצה אחרת . ההסתייגות מן האחר מחזקת את ההזדהות של הפרט עם קבוצתו . נוח לנו להגדיר את זהותנו לאו דווקא על ידי מתן ביטוי לעצמיות שלנו , אלא מתוך עימות עם דמותו של הזולת " , האחר . " היהודי המאמין נהג לחלק את העולם בין ישראל , שרגליהם עמדו בהר סיני , לבין שאר הבריות , אלה שזכות זאת לא נפלה בחלקם . קשה להיות יהודי : שלומי אמוני ישראל נושאים בעול מצוות ונאנקים תחת ידן של האומות , אבל לעתיד לבוא מזומנים להם חיי עולם " . הגוי , " לעומת זאת , אין לו חלק ונחלה בכל אלה ; הוא הולך , כביכול , אחרי הבלי העולם הזה . בדמיונו של היהודי הצטייר הזולת כברייה חסרת דאגה , השקועה בסיפוק יצריה , כאותו בעל חיים שאינו מבחין בין טוב לרע . התיאור הזה מופיע באגדה ובחידוד , בלשון ובספרות . היהודי חשש מפני כוחו של הגוי , וניסה להתגבר עליו בעזרת חוכמתו שלו . לעתים קינא בו , ויחד עם זה גם ריחם עליו . עד היום קיימת חציצה של דימויים בין יהודי לבין לא יהודי . בלי משים רואה היהודי כנגדו לא רק את האדם שלפניו , אלא גם את הנוכרי המאיים . איש שיחו יכול להיות ידידותי ונאור , אוהב ישראל , או חסר פניות ושווה נפש , אך אם ספג מילדותו חינוך נוצרי , מן הסתם לא ישתכח ממנו תלמודו לעולם . הכשל .. .. של השפה - קיים גם מחסום של הלשון : האומר "רוב" ו"מיעוט , " או "היהודים ושכניהם , " מעניק תוקף כוללני למינוח עכשווי , שאין להחיל אותו כפשוטו על העבר . החברה הדמוקרטית של ימינו מושתתת להלכה על זכויות שוות לכל , הן לקבוצת הרוב והן לקבוצת המיעוט , אולם מדובר בעצם בתופעה חדשה למדי . ודוק י , השוויון הפורמלי יש
|
|