|
|
Page:9
מבוא : יהודים בעיני עצמם ובעיני אחרים תכונות מתכונות שונות נקשרו ליהודים . נאמר עליהם שהם "עם קשה עורף , " שהם " עמא פזיזא , " או אף "רחמנים בני רחמנים . " אמיתת אלה שאובות ממקורות פנימיים , אך הן כאין וכאפס לעומת התוויות שהודבקו ליהודים בידי זולתם . כך , מן הסתם , דינו של כל תג שקבוצה אחת מדביקה לזולתה / הוא פשטני , גורף ונוטה להגזמה , אס לשבח ואם לגנאי . פשטנות זו חלה לעתים קרובות לא רק על התדמיות שאנחנו מייחסים לזולתנו , אלא אף על הדימוי העצמי שאנו מטפחים בקרבנו . משעה שנקבע דפוס קיבוצי כלשהו , הוא חוזר על עצמו כפעם בפעם , דרך שגרה , וצובע הכול בצבעי שחור ולבן , בלא לתת ביטוי לרבגוניות הקיימת במציאות . הנה , לדוגמה , ההסתגרות , המיוחסת ליהודים עוד מימי קדם . הביטוי הקלסי שלה נמצא כבר במקרא , והוא נאמר שם לחיוב ולא לשלילה ו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ( במדבר כ"ג , ט . ( הדברים יצאו מפי בלעם , מי שנשכר על ידי מלך מואב לקלל את ישראל ונמצא מברך אותו בעל כורחו . כידוע , לא נהפך לבו של בלעם לטובה על ישראל , אלא משעה שמלאך אלוהים ניצב לו למכשול על דרכו . הכתוב מביא שורה של מעשים מופלאים , שבסופם בלעם הרשע פוצח בשיר תהילה לכבוד ישראל . משם אנחנו למדים , שהתבדלותם של היהודים נגזרה עליהם מלמעלה , ולא הם שבחרו להיבדל משכניהם . יתר על כן , מי שמתנבא עליהם איננו ידיד לישראל , כי אם רב מג נכרי ועוין . אפשר היה לראות בדבריו קללה ולא ברכה , אך ברור שההתבדלות נתפסת במקרא באורח חיובי דווקא . מכל מקום , בלעם מוכר לנו לא מפי מקורות זרים , כי אם דווקא מספר הספרים . הווה אומר : משחר ההיסטוריה ראו את עצמם העברים כבעלי ייחוד , הגוזר עליהם להיבדל מן העמים . כאן מקופלת כבר הסתירה הידועה של אלוהות אוניברסלית , הבוחרת לה עם יחיד ומיוחד למלא את שליחותה עלי אדמות . האמת ניתנה להיאמר , שרעיון הבחירה אינו ייחודי לישראל כלל וכלל . היוונים , למשל , ראו עצמם מורמים מעם והתייחסו בבוז ל"בךברים , " המלהגים בלשון עילגים . אולם העברים התייחדו בכך , שלא נשענו על רגש עליונות סתם , אלא ביקשו להסתמך על בחירה אלוהית . עמי הקדם לעגו ליומרה זו של עם קטן ונידח , הטוען שאלוהיו הוא אדון עולם . הקדמונים תלו בהתבדלותם של היהודים שנאה למין האנושי , וייחסו להם שלל תכונות רעות . באו הנוצרים ונקלעו מחדש בסבך הסתירה הטרגית : הם אמרו להשתחרר מן השבטיות האופיינית ליהודים , אך עם זאת ראו את עצמם גם ביורשיו של העם הנבחר . לכאורה אפשר היה לצפות מ"עם לבדד ישכון , " שיסתופף במקום אחד ויימנע מלבוא במגע עם אחרים , אך תולדות ישראל רצופות נדודים על פני ארצות שונותן יש בהן התחככות בעמים רבים , בדתות אחרות ובתרבויות זרות . האזכור המתמיד של האיסור " ובחוקותיהם לא תלכו" מלמד על הקשרים המסועפים של ישראל הקדום עם עמים אחרים . אילולי הנטייה המתמדת להפר את הצו הזה , לא היו קמים שוב ושוב מוכיחים בשער נגד המתייוונים והמתבוללים לדורותיהם . דבר הלמד מעניינו הוא , שהתראה חוזרת ונשנית נגד מעשה כלשהו מעידה עליו שהוא מקובל ונפוץ . גם לאחר החורבן לא חיפשו היהודים לעצמם איזו פינה נידחת בירכתי ארץ , שבה יוכלו לשבת יחד , בלי להיחשף להשפעות הסביבה . נהפוך הוא כל אימת שניתן להם , פנו היהודים אל דרך המלך של הציביליזציה האנושית . יתר על כן , הקהילות היהודיות התרכזו
|
|