|
|
Page:11
האגו השמאלני הליברלי של קבוצת שוליים יהודית . קבוצה אחת של ערבים ויהודים הרחיקה לכת והחליטה לערוך " מפגש מתמשך , " מפגש של חיים ביחד , והקימה בשנת 1972 כפר משותף יהודי ערבי , נוה שלום / ואחאת אל 0 לאם . מקבוצה קטנה של זוגות בודדים גדל הכפר והתפתח במשך השנים , והיום חיות בו 40 משפחות , מחציתן ערביות ומחציתן יהודיות . עם ההתפתחות באה גם ההתפכחות . מקבוצה של מהפכנים חוצי גבולות הלאום התפתחה קהילה מורכבת שיש בה מכל הצבעים ומכל הגוונים . הניסיון לטשטש את המוצא הלאומי פינה את מקומו לשמירה על הזהות הלאומית , ולדיאלוג מתמשך מתוך הזהויות הברורות והיציבות . במשך השנים התפתחה בכפר קהילה נורמלית , כמו כל קבוצת אנשים קטנה שחיה ביחד , עם הטוב והרע של צורת חיים זאת . ישנם מתחים בין ותיקים לחדשים , ישנו מאבק בין קבוצות אינטרסים שונות , אבל ישנו גם המימד הלאומי שנמצא ברקע כל הזמן , ולפעמים , בשעות מתח ומשבר , הרקע הופך להיות התמונה עצמה , וצובע את החיים של התושבים . כך קרה במלחמת המפרץ , או באירועים מסוימים באינתיפאדה , וכך קרה בוויכוח סביב ציון ימי העצמאות וימי הזיכרון . במקרים כאלה היו ויכוחים נוקבים בין הערבים והיהודים , ולפעמים הם אף הגיעו למשברים די רציניים . אבל כל פעם הקהילה התעשתה , התפשרה , והמשיכה הלאה . כפי שאומרים - מה שלא הורג מחשל . כך יצרו משברים אלה דיאלוג מתמשך , דיאלוג שמבנה כצורה מתמדת את זהותו של כל צד ותורם למשא ומתן על מהותם של חיים משותפים ושוויוניים של ערבים ויהודים , במצב הפוליטי הקיים . בכל הנוגע לחלוקת המשאבים והתפקידים ישנו שוויון מרחיק לכת בכפר , לעומת המציאות בחוץ . תפקידי מפתח נחלקים בין יהודים וערבים , או שנעשית בהם רוטציה . בית הספר במקום הוא דו לאומי ודו לשוני . אבל הרושם הוא , בכל זאת , כי היחסים בין ערבים ויהודים בנוה שלום , בבסיסם , די דומים למציאות בחוץ , והערבים הם שעושים בסופו של דבר את הפשרה והוויתור , כדי שהחיים המשותפים ימשיכו להתקיים . רואים זאת למשל דרך השפה , כאשר השפה השלטת בכפר היא השפה העברית , בדיוק כמו במדינה ; גם בבית הספר , שהוא דו לשוני , כאמור , הדומיננטיות של השפה העברית אינה מוטלת בספק . התלמידים הערבים שולטים בשפה
|
|