|
|
Page:7
פתח דבר הנרי קיסינג'ר כותב בספרו דיפלומטיה ' , על מדיניות החוץ של בריטניה וארצות הברית במאה ה , 19 כי מדיניותה של בריטניה באירופה הוכתבה על ידי אינטרס לאומי ולא על ידי אידיאולוגיה . בריטניה התייחסה למדינות רק על פי מדיניות החוץ שלהן , התעלמה ממבנה השלטון ומהפוליטיקה הפנימית בהן , ולא שאפה להפיץ בקרבן את השיטה הפרלמנטרית שלה ואת ערכיה . ארצות הברית , לעומתה , האמינה שהמוסדות הדמוקרטייים שלה צריכים לשמש דוגמה לעולם כולו , וכי רק התפשטות הדמוקרטיה בעולם תבטיח שלום בר קיימא . הוויכוח , אם כן , אינו חדש , אבל דומה שרק בימים אלה ממש , בשלהי המאה ה , 20 הוא לובש ממשות ומשמש בסיס לקבלת החלטות מדיניות וצבאיות ולהצהרות ערכיות מפי נשיאים וראשי ממשלות . ניסיונם של הללו הוא גם ניסיונה של המאה ה , 20 שבה ההתעלמות ממשטרים טוטאליטריים או אף תמיכה בהם בתחילת דרכם , בסופו של דבר לא חסכה מן העולם מעשי רצח המוני בתוך גבולות ארצם של משטרים אלה או מחוץ להם . ההתערבות הבינלאומית בעיראק , בסומאליה , ולאחרונה בבוסניה ובקוסובו , מעידה כי המדינות הדמוקרטיות אימצו את הגישה האמריקאית - לא רק בגלל ההגמוניה האמריקאית בעולם , אלא מפני שהתקשורת המביאה בפני הציבור את המידע והתמונות המזעזעות ממקומות כמו טימור , זאיר , הבלקן והמזרח התיכון לא הותירה להן ברירה אחרת . שכן עיניהם של מנהיגי המערב צמודות מדי בוקר למדד דעת הקהל , השופטת הבלעדית של גורלם הפוליטי , והיא תובעת מהם להיחלץ לפעולה . אמנם אותם " אינטרסים לאומיים , " שהצדיקו בעבר מדיניות כוחנית , לא נעלמו לחלוטין , אבל חלק מן ההגדרות של האינטרסים השתנו , ובעיקר זהותם של המגדירים : לא עוד יועצי סתרים ודיפלומטים Schuster , 1995 , p . 101 . Henry Kissinger , Diplomacy , New York : Simon and . 1
|
|