|
|
Page:9
פתח דבר הרעיון לכתיבת ספר שיציג את הנשים היהודיות של תקופת המשנה והתלמוד מזווית ראייה לא שיגרתית צמח והבשיל במהלך טיולי השבת שלי עם אמי , בשכונות הירוקות של עירנו שבשרון . טיולי בוקר נעימים ורגועים אלה מלווים לא פעם בשיחות על כבשונו של עולם , ואחד הנושאים שחזר ועלה בשיחות היה מעמד האשה ביהדות . אמי , בת לאנשי העלייה השנייה , חונכה על ברכי התרבות העברית בארץ ישראל של ראשית המאה , ובעיניה המוסר האישי והחברתי הוא המורשת החשובה ביותר של היהדות . היא לא יכולה להסכין עם העוולות לכאורה שעושה ההלכה לנשים . פעמים רבות מצאתי את עצמי מגינה בלהט על עמדתם של תנאים ואמוראים , מנסה להסביר לה את מניעיהם ולתאר את עולמם . למותר לציין כי לא התכוונתי ללמד סניגוריה מוחלטת על ההלכה ועל נושאיה או להוכיח כי נשים לא הופלו - ואינן מופלות - לרעה על ידם , שהרי ברי לי שבחברה היהודית , כמו בחברות אחרות , נשים היו ועודן "המין האחר . " ואולם , ניסיתי להפריך "אמיתות" מקובלות , שלפיהן בחברה היהודית היו כל הנשים יושבות בית , תלויות בגברים ולא פעילות , וכל ההלכות ביקשו לשמר מציאות זו . באחד הטיולים , לאחר שסיפרתי בהתלהבות את הסיפור התלמודי השבועי על אשה חזקה , אמרה לי אמי : "הרי אנשים לא יודעים את כל הדברים שאת מספרת לי . " כך נולד הרעיון לאסוף מתוך התלמודים את הסיפורים המעידים על כך שבצד הנשים שחיו על פי הכלל המקובל " כבוד בת מלך פנימה" ( תהילים מ"ה ) היו גם נשות חיל מסוג אחר . כאלו ש"זממו שדות ולקחום , " כאלו ש"מפרי כפיהן נטעו כרמים , " וגם כאלו ש"פיהן פתחו בחכמה ותורת חסד הייתה על לשונן" ( על פי משלי ל"א . (
|
|
|