|
|
Page:13
של דבר היא נוטה ליצור ספקולציות מרחיקות לכת לא פחות ומבוססות לא יותר מאלה שיצאה נגדן בביקורתה . בראשית המאה הנוכחית העלה חוקר העת העתיקה , היהודי האמריקאי סת שוורץ , ( Seth Schwartz ) סברה המביאה לביטול כמעט מוחלט של היכולת להסתמך על הספרות התלמודית בתור מקור היסטורי . לדעתו , החכמים יוצרי הספרות התלמודית היו קבוצה קטנה , שולית וחסרת כל השפעה בקרב החברה היהודית בתקופת המשנה והתלמוד , וחבריה עסקו בדיונים בינם לבין עצמם , ואילו רובם הגדול של היהודים שחיו בארץ ישראל באותה העת היו בפועל כמעט פגאנים . לפיכך , על פי תפיסתו , לא ייצגו החכמים את העם , גם לא את הנהגתו , ולספרות התלמודית אין דבר עם המציאות . במקום לשחזר את ההיסטוריה היהודית על ידי בחינת המקורות התלמודיים וניתוחם , כמקובל במחקר ההיסטורי , בוחר אפוא שוורץ לבנות מודל המושתת על ספקולציה זו או אחרת , ואותו הוא מבסס על שניים או שלושה מקורות . כיוון שדרכו במחקר היא אינדוקטיבית ולא דדוקטיבית , שחזור ההיסטוריה היהודית על פי שיטתו לוקה בחסר אף יותר מן השחזור שנגדו הוא יוצא . חיפוש משמעות היסטורית וגרעינים היסטוריים של מקורות בספרות התלמודית רווח ומקובל על חוקרי תקופת המשנה והתלמוד , הן בישראל הן מחוצה לה . לשיטת המחקר הזו עומד היתרון שהיא נשענת על קורפוס עצום של מקורות שאפשר להסתמך עליהם , פחות או יותר , בעקביות ; כשיציבות זו נדחית , במידה רבה או פחותה של צדק , האלטרנטיבה תהיה תמיד בגדר ספקולציה . לדעתו של שוורץ , היהודים הם חברה לכידה רק אם הם אורתודוקסים קיצונים . ולא היא , מנהיגים כמו רבי יהודה הנשיא פתחו לפני היהודים את האפשרות לנהל את חייהם ברוח התקופה בלי שיהדותם תיפגע . כוחו של רבי יהודה הנשיא ינק לא רק ממעמדו הדומיננטי בקרב החכמים , אלא גם מקשריו עם הרומאים מחד גיסא ועם האליטה היהודית העירונית מאידך גיסא . כוחו ומעמדו העולים מהמקורות משקפים מציאות ממשית רציונלית , ואינם פרי דמיונם של חכמים מאוחרים . גם אם נכונה סברתו של שוורץ שלחלק גדול מהעם היו נטיות פגאניות , הרי ירידת האטרקטיביות של הפגאניות בתור אמונה דתית בעולם הסובב אפשרה לחכמים להקל בעניינים שפעם נחשבו עבודה זרה , ובאופן זה נשארו מחוברים אל כלל העם . לדוגמה , הנשיאים עצמם נזכרים בכתובת המשולבת ברצפת הפסיפס של בית הכנסת בחמת טבריה , שמתוארכת למאה הרביעית לספירה , תקופת פעילותם של
|
|