|
|
Page:7
פתח דבר ימי כהונתו של רבי יהודה הנשיא בראש מוסדות ההנהגה העצמית של עם ישראל 220-175 ) לספירה לערך ) הם תור הזהב של החיים היהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד . בימי נשיאותו התנהלו יחסים מתוקנים עם השלטונות הרומיים , המצב הכלכלי היה שפיר , החברה התגבשה , מוסדות ההנהגה עיצבו את אורח החיים בארץ והיתה להם הגמוניה מסוימת על התפוצות , ואף התרחשה תנופה של ממש ביצירה הרוחנית , שבמרכזה חתימת המשנה . רבי יהודה הנשיא היה הכוח המניע לכל התהליכים הללו : הוא הצליח להתקרב לשליטים הרומים והם קירבו אותו , ייצב את הכלכלה ותרם לנורמליזציה שלה באמצעות שורה של תקנות , גיבש את החברה היהודית והכפיף אותה להנהגתו - הן על ידי התקרבותו לחוגי האליטה היהודית העירונית הן על ידי קירוב עמי הארץ הבורים בתורה , שקודם לימיו נדחו על ידי מוסדות ההנהגה . אולם מפעלו הגדול , אשר בזכותו נחרת בתודעת הדורות , היה חתימת המשנה , שהיתה הבסיס לתלמוד הירושלמי , הוא תלמודה של ארץ ישראל , כמו גם לתלמוד הבבלי , שעל פיו נפסקה ההלכה בכל הדורות עד ימינו . עם זאת , ההיבטים המדיניים , הכלכליים והחברתיים של הנהגתו אינם נופלים בהרבה בחשיבותם ממפעל זה , הן בדורו הן לדורות . רבי יהודה הנשיא מכונה במקורות התלמודיים "רבי" ותו לא , או "רבינו הקדוש . " הכינוי "רבי " מציין את רבי יהודה הנשיא בתור הרב והנשיא בה " א הידיעה , חכם ומנהיג שאין צורך לאזכר את שמו ואת תפקידו כדי לדעת במי מדובר . יש להעיר כי לעתים נדירות נזכר במקורות ארץ ישראליים התואר "רבי" כתואר בפני עצמו גם ביחס למנהיגים נוספים משושלת הנשיאות , הסמוכים בזמנם לרבי , בעקבות הצמדתו של הכינוי לרבי יהודה הנשיא . רבי נמנה עם האישים הספורים בתולדות ישראל שזכו לתואר "קדוש , " שהוא בעצם תוארו של האל - הקדוש ברוך הוא - הבא לציין את אצילותו של אדם , היותו נעלה , כליל השלמות והטוהר , חף מענייני חולין ובעיקר מקורב לאלוהים , לעתים עד כדי "קידוש השם . " התלמוד הירושלמי מייחס תואר זה לצניעותו המופלגת של רבי יהודה הנשיא " , ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש , שלא הביט במילתו מימיו " ( מגילה פ " א , עב ע " ב , טור 754 ומקבילות , ( דהיינו , כינויו "קדוש " נובע מכך שלא הביט באבר מינו בכל ימיו .
|
|