|
|
Page:12
צפופים ודחוקים היו עומדים אלפי המתפללים והמבקרים ברחבה הקטנה שלפני "הכותל * ומשס ^ ימו את תפילתם או אמירת פרקי תהלים' היו מפנים את המקום למבקרים נוספים , ועשו דרכם בחזרה דרך סימטאות הרובע' התעכבו בבתי בנסת . אחדים , חזו בפעם הראשונה או בפעם המאה ביפי קישוטיהם , וספגו מאוירת הקדושה שאפפה את המון המתפללים המצטופפים . באותם הימים אפשר היה לחוש במיוחד את אשר הרגיש כל יהודי בכל ימות השנה — שהרובע היהודי הנהו השער והבסיס של הכותל המערבי . היו מתושבי הרובע שנשמו את אוירת קדושתן של אבני "הכותל" יום יום ושעה שעה בחייהם ובהתאם לכך חיו : בכל שיחת חולין שלהם העלו את דבר ביאת המשיח , דיברו על בנין ביתהמקדש ועל חידוש עבודת הקודש . השלטונות הבריטים מינו את הרב אורנשטין כ"רב הכותל . " כאלה היו חייו של הרובע היהודי במשך תשע שנים — מאז הסתיימו מאורעות תרצ"ו—תרצ"ט ( בהשתרר תקופת שקט בארץ , בפרוץ כ'לחמת העולם ) עד ערב מלחמת העצמאות . הרובע היהודי השתרע על פני שטח של פחות n 350 x 250 מטרים , בחלקה הדרומי של העיר העתיקה ( בשיםולו הצפוני-מזרחי של הר ציון , ( כשהוא נסמך על קטע החומה שבין שער ציון ושער האשפתות . הרובע היה בנוי ברובו הגדול על מדרגות הר . מרחוב היהודים החל מעלה מערבה ומרחוב המידן החל מורד מזרחה . על גבול הרובע היהודי מצפון היה הרובע המוסלמי . מעברים רבים בין שני הרובעים נחסמו בקירות בטון שהקימו הבריטים במאורעות תרצ"ו—תרצ"ט . בקצהו הצפוני של רחוב היהודים הוקם שער ברזל . באותה תקופה נסגר שער ציון בדלתות ברזל . ממזרח השתרעו מגרשים ריקים בין הרובע היהודי והחומה ומסגד אל אקצה . כאן היתה הדרך אל הכותל המערבי , משאת נפש יהודי כל הדורות מאז החורבן . הכותל המערבי נמצא מחוץ לרובע היהודי , כמאה וששים מטר מן החצר היהודית הקרובה ביותר אליו , חצר ישיבת "פורת-יוסף , '' בשכונת המוגרבים שיושביה ערבים מוסלמים יוצאי ארצות האטלס . כאשר היה הרןבע גדול יותר גת יהודים גם בסביבת הכותל , אבל
|
|
|