|
|
Page:11
מוטלת עליו רק בלפי האלוהים . האדם אשר לזכותו עושה אתה מה שמצווה אתה לעשות , הוא נהנה , הוא זכאי , והזכות נתונה לו . והעובדה שאתה חייב לא לו אלא לאלוהים , אינה מעלה ואינה מורידה לעניין קיומה של הזכות . בנוהג שבעולם , רואים "זכויות היסוד" של האדם כאילו נולדו עמו ונטבעו בו מטבע ברייתו . לפי השקפה זו — של "משפט טבעי" — אין כל צורך ואין כל טעם בחוקים שיקבעו זכויות אלה או במצוות או חובות שמהן ניתן ללמוד על קיומן . בכל זאת מתפארות מדינות בחוקותיהן המבטיחות לאזרחיהן את זכויות היסוד שלהם , ויש גם הגורסים שבלעדי חוקה כתובה ומפורשת אין זכויות האדם מובטחות די הצורך . יהא דבר זה כאשר יהא " , חוקת" התורה מבטיחה היטב את זכויות האדם — לא בקבעה ובתארה אותן בתורת שכאלו , אלא שהטילה חובה קדושה על כל אדם לכבדן . ניתן אולי לומר שהתורה קובעת זכויות האדם , לא בחיוב הזכות אלא בשלילת מעשה הפרתה ; בהגדרת הלאו אתה מגדיר את ההן הגדול . היבט אחר של המשפט העברי הוא שהוראותיו משתרעות על כל ענפי החיים וקובעות התנהגותו של אדם , אם בין אדם למקום ואם בין אדם לחברו , בכל מצב שהוא עשוי להימצא בו . המסורת המשפטית שלנו אינה מבחינה בין המצוות שבין אדם לחברו , היוצרות , כאמור , " זכויות , " לבין מצוות פולחניות שמטבען אינן יכולות ואינן צריכות ליצור "זכויות — שהאלוהים אינו זקוק להן . אלא המצוות שבין ארם לחברו — ואלה נושא דיוננו — אינן מבחינות בחינה משפטית בין מצוות מוסריות או אתיות לבין מצוות משפטיות : העובדה שלהפרת המוסר והאתיקה אין "סנקציה" עלי אדמות , ושום בית דין לא יוכל להיזקק לתביעה בגין הפרה כזאת , אינה גורעת ממעמדם וממשקלם כנורמות משפטיות דתיות . איסור ההונאה והמרמה במשא ומתן מסחרי , למשל , אינו עולה בערכו על האיסור ללכת רכיל , אם כי זה ניתן לאכיפה ולפיצוי וזה אינו ניתן לאכיפה ולפיצוי : הפרת שניהם " עבירות" הן , שאחת ניתנת לענישה בידי אדם ואחת ניתנת לענישה רק בידי שמים . וגם "הזכויות" שוות : הזכות שלא ליפול קרבן לרכילות אינה נופלת מן הזכות שלא ליפול קרבן להונאה . בהקשר זה נודעת חשיבות מיוחדת למצוות "ועשית הישר והטוב" — והוא אמנם "הישר והטוב בעיני ה' , " אבל מה שהוא טוב וישר בעיני הי הוא הגינות ויושר ביחסים עם בני אדם . מדרש ההלכה מפרש את כפילות הלשון "ישר וטוב / ' כישר בעיני אלוהים וטוב בעיני אדם , או
|
|