|
|
Page:11
פרק א' זכויות אדם ודמוקרטיה בסידרת שיחותינו ננסה לדון בשאלה , מהו ההיקף הראוי והמצוי של ההגנה על זכויות האדם בישראל . ראוי להקדים דברים על מהותן של זכויות האדם , מקורן וטכען ועל הקשר ביניהן ובין הדמוקרטיה . זכויות האדם כשמן כן הן- , הן נגזרות מתפישתנו את האדם ואת צרכיו הבסיסיים , בלי קשר להשתייכותו לקבוצה מסוימת או למין מסוים , וכן מתפישות מסוימות שלנו את המבנה הראוי של השלטון או של החברה . זכויות מסוימות המוקנות לאנשים נגזרות מן הצרכים הבסיסיים המשותפים לכל בני האדם באשר הם . זכויות אלה מתבטאות בתביעות כלפי אנשים אחרים ובתביעות בלפי החברה בכלל : תביעות להסדרים המקיימים את האינטרסים היסודיים של כבוד , חירות ושוויון ותביעות להימנעות מפגיעות — של פרטים או רשויות — בזכויות אלה . אידיאל זה של זכויות האדם הוא אידיאל אוניברסלי מעצם טיבו . אין הוא תלוי בחברה מסוימת , ואין הוא תלוי בהשתייכות לקבוצה מסוימת , כגון דת או גזע או מין . לא ייפלא אפוא , כי דווקא אחרי מלחמות או מהפכות , המבליטות מתחים בין מדינות , עמים , דתות או מעמדות , גוברת הנטייה להדגיש את חשיבותן של זכויות האדם ואת ההכרה הכללית בהן . הדגשה כזאת הינה ניסיון למנוע מלחמות או מעשי זוועה שיש בהם התעלמות מערך הכבוד הכללי הזה לאדם באשר הוא אדם . היא ניצבת בעימות עם הנטייה להעניק מעמד מיוחד לבני עם , דת או מוצא מסוימים ולהצדיק בשם אלה פגיעה במי שאינם משתייכים לקבוצה המועדפת . זכויות האדם נגזרות מטבע האדם , ומשום כך אין הן מותנות בהכרה של שיטת משפט כל שהיא . אין לפרט זכות אדם מפני שהוא חי בחברה המכירה בזכותו,- זכות האדם שלו נובעת מהיותו אדם . זכויות אלה הן במובן זה "טבעיות . " הן קודמות להכרה של
|
|