|
|
Page:10
הסוציאליסטיים שהיו הזרם המנהיג בתנועה העיונית החל בשנות השלושים , נתפסה הדת כמשהו שאבד עליו הכלח . ההשתחררות מן הדת הייתה בעיניהם חלק מן התהליך שיבטיח את כניסת החברה היהודית אל המאה העשרים ותנאי הכרחי ליצירתה של חברה עברית בארץ ישראל . אין זה מפליא אפוא כלל שבתנועה הציונית היו הדתיים מיעוט קטן , ושבקרב היהודים הדתיים היו הציונים מיעוט קטן ( עד לאחר מלחמת העולם השנייה . ( אך למרות המרחק הקיים בין האידיאולוגיה הציונית לבין הדת היהודית המסורתית שנגדה התקוממו הציונים , אנו מגלים שבתחומים מהותיים , הציונות קשורה קשר בל יינתק עם הדת . קשר זה ניכר קודם כול בתחום השימוש בסמלים ובתכנים.- כאשר הציונות מבקשת להעביר תכנים יהודיים אל העולם המודרני היא חוזרת אל סמלים דתיים : מנורה , חנוכייה , ל"ג בעומר וכיוצא באלה . לתופעה זו יש שתי סיבות . האחת , שלפני התחלת הציונות במעט לא הייתה בנמצא תרבות יהודית חילונית , והשנייה , שהציונים עצמם , בעיקר אלה שבאו ממזרח אירופה , היו אנשים שבאו מרקע דתי ומסורתי . גם אם ניתקו עצמם במודע מן התרבות הזאת וגם אם נעשו חילוניים בתפיסתם ובהכרתם , הרי זיקותיהם הנפשיות וההזדהות הרוחנית שלהם נותרו משוקעות באותה מסורת ותרבות שבה גדלו , ואשר הציונות , אולי מבלי שתודה בכך בפה מלא , בעצם באה להציל , אם כי בלבוש חדש . הוויכוח אורות הדגל של התנועה הציונית משקף את היחס ההדוק בין הציונות ובין סמלי הדת היהודית . הצעתו המקורית של הרצל , שהיה בן למשפחה מתבוללת , הייתה , שבדגל הציוני יופיעו שבעה כוכבי זהב על רקע לבן , סמל לשבעת ימי העבודהז הייתה זו כמובן תפיסה חברתית חילונית לחלוטין . אבל הצעה זו לא נתקבלה , והדגל הציוני הוא העתק של הטלית שבה התעטפו היהודים לתפילה במשך מאות שנים , בתוספת מגן דוד . גורם נוסף שהשפיע על יחסה של הציונות אל הדת הוא העובדה שגם אם בראשיתה של הציונות נשארו רוב היהודים מסויגים — ובחלקם אפילו עוינים — כלפי הציונות , הרי ברובם המכריע היו בעלי אמונה דתית . וכיוון שהציונות תפסה את עצמה כתנועה שנועדה ליצור מסגרת משותפת לקולקטיב היהודי , היא חשה שמוטלת עליה האחריות לאפשר לכל היהודים ליטול חל ק
|
|