|
|
Page:13
המובהקים , אלא גם את היוצאים מן הכלל : את העיוותים והשינויים הנוצרים בכל עת , את הזרויות של אנשים מיוחדים - ולהתמודד איתם . רבות מסופר על ענוותנותו וסבלנותו היתירה של הלל 5 ו . ויחד עם זאת , יש בדבריו ובגוהגיו גם מידה של הומור . חלק מסבלנותו היתרה של הלל נבע מכך שיכול היה לראות את המציאות שלא ברצינות כבדה כל כך , שיכול היה לראות בתוך דברים ובתוך אנשים גם את הצד המגוחך או החביב שבהם . האיש שבא אל הלל בשעה הפחות נוחה , במטרה להרגיזו כדי לזכות בהתערבות , לא רק שלא הצליח להוציא את הלל משלוות רוחו , אלא אף קיבל סדרה של תשובות מבודחות על שאלותיו . למרות עוקצניותן של תשובות אלה הן אינן סוטות מן האמת ומביעות רעיון מעניין ; אנשים אינם נוצרים מעיקרם שונים זה מזה אלא משתנים לפי התנאים והנסיבות של חייהם . יתר על כן , מה שאותו אדם אינו יודע , הוא שקיפותם של אנשים לגבי הלל . הלל ידע ללא ספק שאותו אדם בא במטרה להוציא אותו משלוותו . ואחד הדברים שהלל עושה במודע , הוא דווקא לגרום לאותו אדם שיאבד את סכום ההתערבות . צדקתו וענוותנותו של הלל אינם נובעים איפוא מתוך תמימות דעת פשוטה בלבד , אלא מלווים בידיעה בהירה ולעיתים גם בבדיחות הדעת . מאמריו המרובים של הלל בפרקי אבות , שנעשו , בל אחד בתחום אחר , לאבני יסוד בתפיסת היהדות , מבטאים בצירופם את המורכבות של אישיותו והשקפת עולמו ; מצד אחד , דבקותו הפשוטה במצוות ( המתבטאת גם בסיפורים על הלל במקדש . ( ומצד אחר , את רוחב ראייתו הכוללת עולם שלם , שבו נושאים נמדדים לפי סופם ושבו ההשתנות שבדברים היא חלק מן המציאות שלהם . הוא רואה את אחרית הדברים , את השכר ואת העונש , הוא רואה למה שאיפות מסוימות עשויות להביא , מה הם הסייגים ומה הן ההגדרות . כל אלה מהווים חלקים בתפיסת עולם שלמה , של אדם שאינו צריך לבטא את הדברים תמיד , בחריפות ובמפורש , משום שהם קיימים ברקע , בתוך המציאות שהיא גם מציאות חייו . חייו של הלל היו רצופים מעברים חדים ; הוא בא ממשפחת נשיאים מבבל , עבר לארץ ישראל וחי בה כאביון וסיים בה את חייו כראש ומנהיג 5 י שבת ל , ב . כתובות פז , ב . ביעה כ , א ( וברש י . ( שבת יז , א ( וברש"י . ( סוטה מח , ב . ויק"ר פא , ה . ועוד . 14 פרקי אבות פ"א מי"ב-יד . פ"ב מ"ד-ז . 17 סוכה נג , א : אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר בך ; אם אני כאן - הכל כאן , ואם אני איני כאן - מי כאן . הוא היה אומר : למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי . אם תבוא אל ביתי - אני אבוא אל ביתך , אם אתה לא תבא אל ביתי - אני לא אבוא אל ביתך , שנאמר " ; בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך . "
|
|