|
|
Page:12
בהיותה חלק מתנועת הגירה כללית מגרמניה למזרח אירופה , נשאה ההתיישבות היהודית בפולין "אופי גרמני . " ארגון הקהילות , מעמדן המשפטי , שפת הדיבור ועולם התרבות של המהגרים , היו קשורים בשורשים הגרמניים שלהם . הקשר החי עם המורשת הגרמנית נשמר הן בשל תנועת האוכלוסין המתמדת ממערב למזרח , והן משום שסמכותם הדתית של פוסקי ההלכה בערי גרמניה התמידה להתקיים שנים הרבה לאחר שעקרו המתיישבים החדשים ממקומם הישן . למעשה , הרחיבה ההגירה היהודית למזרח את גבולותיה הגיאוגרפיים של הקהילה המכונה 'הפזורה היהודית האשכנזית . ' פזורה זו , שראשיתה הצנועה היתה בקהילות דרום מערב גרמניה , התרחבה מזרחה אל מעבר לגבולה של 'הקיסרות הרומית הקדושה , ' והשתרעה במאה החמש עשרה עד הגבול המזרחי של ליטא . היסטוריונים וחוקרי התרבות היהודית האשכנזית עוסקים לא מעט בשאלה : במה דומה יהדות מזרח אירופה ליהדות גרמניה , ובמה היא שונה ממנה ? מה דומה ומה שונה בין שני האיברים של התפוצה היהודית המכונה 'אשכנזית . ' הדמיון בין שני איבריה של התפוצה הזאת , שהלך ונחלש ככל שגבר הנתק בין המהגרים לארץ מוצאם , נשאר בכל זאת מרכיב משמעותי בחיי החברה והתרבות של היהדות הפולנית , לאורך כמה מאות שנים . ישראל היילפרין , ( 1971- 1910 ) חוקר יהדות מזרח אירופה , הצביע על שלושה מרכיבים שהיו משותפים ליהדות פולין וליהדות הגרמנית : א . הלשון : המאפיין המשותף הבולט ביותר הוא לשון הדיבור . היתה לשון אחת , לשון היידיש , שהיתה משותפת ליהדות האשכנזית מצפוךמזרח צרפת , אזור אלזס , ועד לגבול המזרחי של יהדות פולין , לימים כבר בתוך האימפריה הרוסית . אומנם היו דיאלקטים שונים לשפה הזאת , שהיו נבדלים זה מזה בתחביר , בדקדוק ובאוצר המילים . אבל , בעיקרו של דבר , במרחב הגדול הזה שבו דיברו אחד מן הדיאלקטים השונים של יידיש , יכלו יהודים לתקשר בכתב וגם בעל פה בשפת כתיבה , קריאה ודיבור , שהיתה מובנת ( אם גם בחלקה ) לכל . ב . המינהג הדתי : המינהג הדתי המכונה בשם 'מינהג אשכנז , '
|
|