|
|
Page:206
א . הכנסות מדמי קבורה , מירושות ומעיזבונות . זהו אחד מסעיפי ההכנסה המרכזיים בתקציב ההכנסות של קהילת ירושלים , כ 20 % בממוצע , והוא אחד המרכיבים החשובים בקיומה במשך התקופה הנדונה . אופייה המיוחד של ירושלים גרם לכך שהחל מן המאה השבע עשרה התרכזה בה אוכלוסייה זקנה במספרים גדולים . במשך השנים הלכה והשתכללה השיטה שהביאה לכך שההכנסות ממסי נפטרים ומעיזבונות תהיינה גבוהות . העיזבונות של נפטרים שלא הותירו אחריהם יורשים בעיר תפסו מקום נכבד בתוך סעיף זה . כידוע , כבר בתקופה הממלוכית נקבעה תקנה הקובעת שעיזבונות ללא יורשים בעיר יועברו לקופת הקהילה . בגלל המבנה החברתי המיוחד של קהילות ארץ ישראל , שרבו בהן זקנים שיורשיהם נותרו בחוץ לארץ , רכשה הקהילה מהשלטון הממלוכי ( ואחר כך מהשלטון העות'מאני ) את הזכות לגבות עיזבונות אלה תמורת סכום קצוב לשלטק . במאה השמונה עשרה היה סכום זה נמוך ביותר . במרוצת הדורות הפכו תקנות העיזבונות לתקנות יהודיות ארץ ישראליות ( ובעיקר ירושלמיות ) מפורסמות , כאשר עניין הזיקה לשלטון כמעט ונשכח . יש לציין כי תקנות אלה נוגדות את ההלכה בדיני ירושה וכוחן בא להן מחוק המדינה . מפנקסי החשבונות עולה כי מרכיב העיזבונות היה חשוב כמקור הכנסה לקהילה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה . עם זאת , הסכום ששילמה הקהילה לשלטון בגין גביית עיזבונות אלה היה סמלי בלבד : 30 גרוש לשנה . ההכנסות מהעיזבונות על פי הפנקסים נחלקות לשניים ו עיזבונות בכסף ממש שהותירו אחריהם נפטרים ללא יורשים , ועיזבונות ברכוש שכללו כלים , בגדים וחפצים . גבאי העיזבונות היו ממונים על איתורם של שני סוגי העיזבונות . נוסף לכך היו גם הכנסות מירושות של אנשים שציוו את רכושם ואת כספם לקהילה . אלה נרשמו בסעיפי ההכנסה תחת הכותרת 'ירושות' להבדיל מ ' עיזבונות . ' הבה נדגים זאת מהכותרת שבפנקס החשבונות משנת תקנ'ג : ( 1792 / 5 ) 'הכנסה מעות בעין וכסף וזהב מירושות נפטרים . ' ... 'הכנסה עזבון נפטרים . ' ... והפירוט : 'עזבון מערבית [ דהיינו אישה מצפון אפריקה ... [ עזבק האודה [ החדר שבו רוכזו החפצים ונמכרו . ' [ על הזכות למות ולהיקבר בירושלים שילמו היהודים שעלו אליה וחיו בה כסף רב לקהילה , שמצדה שילמה סכומים גבוהים על כך לשלטק ולזרועותיו כמו גם לאוכלוסיית הכפרים בדרך אל הר הזיתים . הסכומים שניגבו מסעיף זה נחלקו לשניים ? מסי קבורה והיטל על הכנת המצבה . יש לציין לגבי סעיף זה — כמו לגבי שאר סעיפי המיסוי הישיר בקהילה — כי עולים ותושבים רבים במאה השמונה עשרה הגיעו להסדר בינם לבין פקידי קושטא , או לבין הנהגת הקהילה בירושלים , עוד לפני עלייתם לארץ . על פי ההסדר הם שילמו סכום חד פעמי בחייהם שפטר אותם ממסים אלה ( להוציא הגיז'ה ) בירושלים לכל אבחנתנו ואת מסקנותינו בדבר ההבדלים ביניהן , מכיוון שתקציב אסתנבול שבידינו אינו מפרט במלואו את סוגי ההכנסות וההרצאות , לעומת הפירוט הרב בפנקסי ירושלים . 30 כתב יד , uyyj / va מס , 1701 דף 7 א ; מס , 1705 דף 61 ב . ברנאי ( לעיל , הערה , ( 4 עמי . 277-271 על סוגיית nunnjrr ראו לאחרונה אצל א' ריינר , 'הנהגת הקהילה בירושלים בשלהי התקופה הםםלוכית ו תעודות ובירורים בשולי פרשת הזקנים , ' שלם , ו ( תשנ ב , ( עמי ! 67-41 כהן ( לעיל , הערה , ( 6 עמ' , 88-85 ג p prot nro 31 . 486-47 ^ 1 y מס' , 1705 דף גא , . K 5
|
|