|
|
Page:5
קברות , בין שאר הלכות ירושלים , בהדגשת דיני טומאה וטהרה . החוקרים נחלקו בשאלת זמנן של התקנות הללו , אם גיבושן וכתיבתן מסוף ימי הבית או מהמאה השנייה לסה"נ . המסקנה המשתמעת אצל ש' קרויס וגוטמן כי לא הקפידו על איסור קבורה בירושלים עד סמוך לחורבן , מבוססת יותר על ניתוח הלכות מאשר על ממצא ארכאולוגי . הממצא הארכאולוגי בעיר העתיקה ובסביבה שנכללה בתחום העיר של תקופת בית שני , מאשש את מימושה של ההלכה האוסרת קבורה בעיר . יתר על כן , נראה כי פונו קברים , גם מימי בית ראשון וגם מימי בית שני , שנתקלו בהם במהלך התרחבות העיר . מהממצא אפשר להסיק מסקנות גם לגבי שלבי התפתחות העיר : בשטח המוקף בחומה הראשונה לא נמצאו קברים . כך גם בשטח המקובל במחקר שהוקף בחומה השנייה . מהשטח הבנוי שנוסף לעיר והוקף בחומה השלישית פונו הקברים הידועים . כך אירע לקברים באזור כנסיית הקבר ובמקומות אחרים . נראה כי מקצת הקברים נהרסו בעת שהוסר הסלע ושונה לבלי הכר . . 4 הדרכים אל העיר ומערך הקברים בימי בית שני הוליכו אל העיר דרכים מכל עבר . ידועות כשבע דרכים ראשיות שבהן באו ויצאו מרחבי הארץ . אפשר לשחזר את תמונת הדרכים של ימי הבית השני על פי מערכת הדרכים שעוצבה וגובשה בתקופות לאחר החורבן . אין אפשרות הוכחה , אך ברי כי הדרכים המשיכו לשמש באותם נתיבים , והרומאים הקנו להן את מתכונת הארגון המקובלת עליהם . כן הוליכו אל העיר וממנה דרכים מקומיות משניות רבות , שקישרו אותה אל כפרים ואל עיירות שבסביבתה . נראה כי שני סוגי הדרכים יצרו מערכת מורכבת שאי אפשר לתארה במדויק . הדרכים שימשו ביום יום ; הגיעו בהן מבקרים ועולי רגל ולכבודם הן תוקנו . התפתחות הבנייה של ירושלים במאה התשע עשרה והעשרים לא לוותה , לדאבוננו , במחקר של הדרכים הקדומות שנהרסו ואינן קיימות עוד . במפות של הסקר הבריטי , ק' שיק וה' ונסן סומנו שבילים ודרכים ששימשו בזמנם . אבי יונה 42 הציג מפת דרכים מימי בית שני , שלא לוותה בהסברים . בחינת מיקומן של המערות ביחס לדרכימ מעלה כי בכמה מקרים התקינו קבורות בקרבתן . כך הם קברי המלכים , ( 1-5 ) קבוצת שמואל הנביא ( אזור , ( 24 סנהדריה ( אזור ( 25 ונחל _קדרון ( אזור . ( 7 במשנה נזכרות מידות הדרכים : "דרך היחיד ארבע אמות ; דרך הרבים שש עשרה אמה ; דרך המלך אין לה שיעור ; דרך הקבר אין לה שיעור" - אין ללמוד מכאן על רוחב הדרך הקבועה המוליכה לבית קברות , אלא שרשאים המלווים לעבור בה מכאן ומכאן , כלומר , מספר מרבי של מלווים יכולים לחלוק כבוד למת . דגם תפרושת הנקרופוליס מאפשר להניח כי הייתה מגמה להרחיק קברים מדרכים , למנוע חשש טומאה , בבחינת רצון להקנות טווח ביטחון . אין כאן תופעה של חזיתות מערות או של נפשות הניצבות במקביל לשולי הדרך , לבד ממקרים בודדים . נראה כי הקברים הקודמים לימי הורדוס ולמאה הראשונה לסה"נ נחצבו והותקנו בשכונות קברים מרוחקות מהדרכים הראשיות , אך המרחב הפנוי לקברים חדשים הלך והצטמצם עם גידול אוכלוסיית העיר והתרחבותה . קבוצות הקברים הקרובות לדרכים הן מהמאוחרות בנקרופוליס , בעיקר מן המאה הראשונה לסה"נ . המגמה הכללית של הרחקת מערות קברים מדרכים ראשיות נתבטלה או נשחקה בשל הצורך במקומות קבורה נוספים , ואפשר גם שהרצון להתבלט הביא יחידים או משפחות לקרב קבריהם לדרך . קרבת מערות קבורה לדרכים ושבילים ששימשו את הרבים הצמיחה את הצורך והנוהג לציין קברים , כמוזכר במשנה , מועד קטן ובמשנה , שקלים : "ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים , ועושין כל צרכי הרבים , ומציינין את הקברות ; ויוצאין אף על הכלאים 46 / ' כל זאת כדי שיראו אותם ההולכים בדרך ולא יאהילו עליהם כוהנים ועושי טהרות . בעולם היווני והרומי רווחה התופעה של קברים ומצבות הערוכים בשורות ובשדרות לאורך דרכים ראשיות , סמוך 37 ביכלר , ; 1911 קרויס , קדמוניות התלמוד , עמ' 38 . 96-92 ביכלר , שם ; קרויס , שם , עמ' ; 113-112 גוטמן , , 1969 / 70 הערה 39 . 110 ספראי , תשכ"ה , עמ' 40 . 113-110 ורן וקונדר , , 1884 עמ' 41 . 344 שיק , , 1894 לוח ; 4 ונסן , , 1912 לוח . 1 42 אבי יונה , תשט"ז _, מול עמי , 313 איור 43 . 11 המפה בעבודתנו מבוססת על מידע שנאסף ממקורות שונים . השבילים שבין הדרכים הראשיות משוערים . 44 משנה , בבא בתרא ו , ז . 45 אלבק _, , 1952 סדר נזיקין , עמ' 46 . 140 משנה , שקלים א , א ; שם , מועד קטן א , ב . 47 סביר שהיו מציינין לאו דווקא מונומנטים בולטים בנפשות או בחזיתות , אלא קברים שונים ואף מתקופות שונות שאינם נראים לעין כול . לדעת מפרשים "שופכים סביבם סיד לעשות להם ציון , לפי שבימות הגשמים נמחה הסיד הישן . '' אלבק , 1952 , סדר מועד , עמ . 375 _, 187 '
|
|