|
|
Page:373
המבקשת לשים קץ למצב המתואר בנחמיה יג . הבעיה של אחזקת המקדש עולה מדברי נחמיה לאחר שובו משושן : 'מדוע נעזב בית האלהים' ( נחמיה יג יא , ( _וסיכומה של האמנה הוא : 'ולא נעזב את בית _אלהינר ( שם , י מ . ( סעיפי ההתחייבות שבאמנה פותחים בהתחייבות כללית לשמירת מצוות התורה ( שם , פסוק ל , ( לאיסור נישואי תערובת ( פסוק לא , ( ולשמירת השבת והשמיטה ( שם , פסוק לב . ( לאחר המילים 'והעמדנו עלינו מצוות' באה שורה ארוכה של התחייבויות כלכליות מפורטות , כולן כלפי המקדש , הכוהנים והלויים : שלישית השקל , קרבן העצים , ביכורים , בכורות אדם ובהמה , ראשית ותרומות , ומעשר ( שם , פסוקים לג-מ . ( שוב ושוב חוזר הביטוי 'בית _אלהינר או ביטויים קרובים ( בכל אחד מהפסוקים לג-מ . ( האמנה מעוררת שאלות רבות . כבר הזכרנו שאין הכרעה חד משמעית לגבי זמנה : האם יש לייחסה לתקופת נחמיה , כמתואר בספר נחמיה ? או שמא יש להעדיף את ימי עזרא ( בין אם קדמו לנחמיה ובין אם באו אחריו ?( או שמא אין זמנה לא בימי זה ולא בימי זה ? שאלה שנייה היא , האם האמנה היא כולה חידוש , כלומר : תקנות שהעם התחייב להן עתה לראשונה , או רק מתן גושפנקא של התחייבות פומבית לדברים שמעיקרם היו קיימים עוד קודם לכן ? והשלישית : מה היחס בין התחייבויות האמנה ובין התחייבותו של דריוש שצורכי המקדש יינתנו מאוצר המלך ? על פי עזרא ו ט התחייב דריוש לקיים את פולחן התמיד מאוצר המלוכה , ולמטרה זו עצמה התחייב עתה העם לתת למקדש שלישית השקל בשנה . ואולם , התמונה הכללית ברורה למדי : האמנה מעידה על כוונה והתחייבות לקיים את עבודת בית _ה' במתכונתה המלאה , אך תיאור הדברים מלמד שהעם לא עמד במשימה . לא נוכל לענות בוודאות על השאלה , האם ההזנחה בקיום עבודת המקדש כהלכתה הייתה תוצאה של התרשלות , אדישות , מיאון לקיים את המצוות וכדומה , או שמא נבעה מחוסר יכולת כלכלית לשאת בנטל הכבד של אחזקת המקדש וסגל עובדיו המסועף ? דברי מלאכי , השייכים כנראה גם הם לאותו הקשר , מתייחסים אל שני ההיבטים האלה בעמדת העם . מלאכי פונה אל שני קהלים : אל הכוהנים ואל העם . בכל הפניות , נימת התוכחה היא אחת : תחושה של זלזול , רשלנות , ואפילו מרמה , ביחס האדם לאלוהיו . מלאכי איננו מזכיר את המקדש עצמו אלא רק את הפולחן הנערך בו , ומשתמש במילים חריפות ביותר . את הכוהנים הוא מכנה _'בוזי שמי' ( מלאכי א ו , ( 'מגישים על מזבחי לחם מגאל' ( שם , פסוק ז , ( ומגישים לה' 'עור לזבח פסח וחלה' ( פסוק ח . ( הוא חוזר ומאשים : 'והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה' ( פסוק יג ' ;( ואתם סרתם מן הדרך , הכשלתם רבים בתורה , שחתם ברית _הלוי' ( ב ח . ( באותה רוח של תוכחה תקיפה הוא פונה גם אל העם : 'וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לה" ( א יד . ( כן הוא מאשים את העם _75 את הסדר המקראי כפי שהוא קיבל , למשל , קויפמן _, האמונה הישראלית , ד , _עמ' 355 ואילך . על השיקולים להקדמת המסופר בנחמיה יג לאמנה שבפרק י ראה : רודולף , עזרא ונחמיה , _עמ' . 174 -173 _76 דיון מקיף באמנה ובסעיפיה ראה : קויפמן , האמונה הישראלית , ד , _עמ' . 1 . _^\ . _01068 _, ; 338-330 _ס _16 _0 _/ _6311 _) _' _. _16 _^ _1511 _ק _1 _ק _1311 10 _38 _311 _£ _\ _3 _תז _6110 _אי _. קק 21 ( 1981 ) , _, _, 7507 _י _77 _111-117 811 ) _11031 _£ _\ _6 _§ _6818 ראה , למשל _26 _$ _, _/ _: , י _13 10 _ת _61161 _אי , ת _56 ק 87-106 _. _4 _. _. _16 _. קק _78 66 ( 1954 ) , קויפמן , שם , _עמ' 331 ואילך . _79 ראה : י' _ליוור , 'פרשת מחצית השקל במקרא ובמגילות כת מדבר יהודה , ' חקרי מקרא ומגילות מדבר יהודה , ירושלים תשל''א , _עמ' . 119-116
|
|