|
|
Page:18
מצרים . מלך ירושלים הטיל על אנשים אלה אשמה כבדה של התפרצות למצודתו ונסיון להתנקש בחייו . הוא מתלונן לפני פרעה , כי 'הבית איתן — ועל כך יוכלו להעיד סוכני פרעה — ולמרות זאת זממו [ הכושים ] פשע כבד : לקחו את כליהם והבקיעו את קומת הגג ' _" . ( כך יש לפרש את שיעור הכתוב במכתב מס' , 287 שורות . ( 37-33 חומרתו של הפשע מודגשת הדגשה יתרה בכך , שהמלך חתר אליו שנית בסיום מכתבו ( כעבור 35 שורות , ( ועוד הוא מוסיף : 'כפסע ביני ובין הירצחי ביד אנשי ארץ כוש בתוך ביתי שלי . יתבע נא אותם המלך לדין ' ! תיאור המעשה מעלה בדרך אגב פרטים מאלפים על מצודת המקום , שהיא טיפוסית למבצרי ארץ כנען . בוודאי , הבית הבנוי 'איתן' איננו אלא המצודה ( האקרופוליס ) המבוצרת של ירושלים ; ואילו ביתו של המלך , הנזכר בסוף התעודה , הוא המצודה הפנימית , ארמון בית המלך בלשון המקרא . למצודה הפנימית היתה קומה עליונה מבוצרת , כעדות התבליטים המצריים של ערי כנען , וזו מכונה בטקסט שלנו 'גג , ' מונח הנזכר גם במקרא בתיאור מגדל העוז שבעיר תבץ ( שופטים ט נא . ( עלייה זו שימשה מקום מושבו של השליט , כמתואר בארמנותיהם של זכר בעל מלך גבל ( במגילה המצרית של _ון אמון , ( של עגלון מלך מואב ( שופטים ג ב ) ואף בארמון שבשומרון ( מלכים ב , א ב . ( אם אכן כרוכה פריצת המורדים לעליית המצודה בנסיון ההתנקשות בחיי המלך , דבר שהוא סביר , הרי שהשליט הופתע במקום מושבו , או שנמלט שמה כדי להיחלץ מיד הפורעים . קריאות ההצלה הנואשות , _החחרות ונשנות , של מלך ירושלים באוזני פרעה מבליטות ביתר שאת את בידודו המדיני והצבאי המשווע , המוצא ביטוי קולע בזעקתו 'הנני כספינה בלב ים . ' ! אמנם אנו שומעים פעם אחת , גם על ברית אחת שכרת עם שורדתה נגד ראש _העפת . זאת ועוד _: בהמשך אותה תעודה מאלפת ( מכתב מס' ( 366 מסופר על מגעים שנעשו למרחוק עם מושלי עכו ואכשף שבגליל המערבי , לשם תמיכה צבאית ; אלא שמחמת הנוסח הסתום אין לדעת בבירור אם הוגשה העזרה המיוחלת . אולם בריתות אלה לא האריכו ימים , ועל כך מעידות איגרות אחרות , שבהן שליט ירושלים ושורךתה , הידידים מאתמול , מוקיעים איש את רעהו כבוגדים ובאויבים בנפש . מובן מאליו שאת כל הטענות והקובלנות של מלך ירושלים כלפי אויביו מזה , ואת הצהרות תום לבו ונאמנותו לפרעה מזה , אין לקבל כלשונן וכדיוקן , שכן סמוכים אנו על עדותו שלו בלבד ; ולפחות אחת האיגרות של _שורדתה מעידה , שמלך ירושלים לא היה כבשה תמימה כל עיקר ( מכתב מס' . ( 280 איגרות ירושלים משקפות מבין השיטין את מערכת היחסים הסבוכה עם השלטון המצרי העליון ואת אווירת החשד ששררה בין שני הצדדים , אווירה אופיינית גם לערי המלוכה האחרות . אך מסתבר שמעמדה המדיני העדין למדי של ירושלים אילץ את הנהגתה להשליך את יהבה על העזרה הצבאית , ובמידה פחותה אף הכלכלית , של מצרים . לפיכך שוגרו בלדרים בתכיפות ובבהילות לחצר פרעה , והם המביאים עמם שדרים מאת שליט ירושלים , לאמור : 'עוד השנה הזאת שלוח תשלח אלי חיל _, _/ _2 _# _, _9 _י < _1 _1116 1 ( 35111 _ח _3 _3 _נ < _1-1161 _כ _>\ _1 י 441-458 8 . 1 . _? _618111 _, _. קק 34 ( 1943 / 4 ) , _10 למרות שלא נתגלו מימצאים _אדריכליים של ממש מתקופת הברונזה המאוחרת , סביר שהמקום היה קיים בפרק זמן זה . ראה : _16 _ח" , _מ 13 _ז _31 _י 3 א _. א _13 1 _. _61161 $ 10 _1116 _ח _131 _ח _^ _0 _$ _1116 _מ _11110 _נ _1111 _חכ _8 ? 011 : _1031 ? _08111011 111 _0 י _ת _183161 _ת 16 _מ _061 _) 316 0 _84508 _, 304 , י 8 . _0 . _5 _ץ _1111 _מ _111 _06 _מ 17-27 ; _1116 _76 _. קק ( 1996 ) , וראה גם להלן , פרק שלישי .
|
|