|
|
Page:9
אפיק הנחל אינו צר במיוחד , וניתן היה לפלס לאורכו סדרה של חלקות חקלאיות . ערך ניכר היה לחלקות שפולסו במורד הנחל ממעיין _הגיחון ומטה , שכן אלו היו חלקות שלחין ; מקובל לזהותן עם ' גן המלך' הנזכר במקרא ( מלכים ב , כה ד ; ירמיהו לט ד . ( מערכת תעלות השקיה , המזוהה עם מי השילוח ( ישעיהו ח ו , ( משכה את מי _הגיחון והשקתה את חלקות _השלחין הללו . ככל שהלכה יכולת אגירת המים והשתכללה , ניתן היה להרחיב את תחומי חקלאות השלחין במורד הנחל , כפי שנעשה גם בימינו . חלקות דומות , אם כי לא בהשקיית שלחין , הוקמו גם באפיקו של גיא בן הינום . ביצורה של ירושלים הקדומה , כלומר , גבעת עיר דויד , היה תלוי גם כן בגורמים טופוגרפיים . מצד אחד גבעה זו היא הנמוכה מבין כל הרכסים הסובבים אותה , ולעין המודרנית נראה שהיא נשלטת , בתצפית מהר הזיתים במזרח , מהר ציון במערב ומג'בל מכבר מדרום . אולם לא היתה לכך כל חשיבות לפני השימוש בנשק מודרני . בהתייחס לטווחי כלי הנשק שהיו מקובלים בתקופת ייסודה של העיר , תלילותם של מדרונות עיר דויד הפכה את הגבעה למוגנת _באופן טבעי ממזרח , מדרום וממערב בצורה טובה מאוד , ובניית חומות על המדרונות הפונים לנחל _קדרון ולטירופויון הפכה את העיר למבוצרת היטב . נקודת התורפה הטבעית , שהיתה נקודת התורפה המסורתית של העיר במשך דורות רבים , היתה בצדה הצפוני , שם נמשך קו הרכס באוכף רדוד , ללא קו הפרדה טופוגרפי משמעותי , ולכן כאן הושקע גם מאמץ הבנייה העיקרי בבניית קו ביצורים מלאכותי . התפתחותה של ירושלים , מימי שלמה המלך ואילך , וביתר שאת בימי בית שני ובתקופות המאוחרות יותר , חייבה את תושבי ירושלים לצאת מתחומיה של עיר דויד . ואכן , כיוון התפתחותה העיקרי של ירושלים היה צפונה ומערבה . מזרחה לא ניתן היה להרחיב את תחום העיר , בגלל נחל _קדרון על אפיקו העמוק והמדרונות התלולים היורדים אליו . דרומה נוצר מצב דומה על ידי אפיקו של גיא בן הינום . מערבה השתרעה הגבעה המערבית , שעל ראשה שטח מישורי יותר , שהיה נוח לבנייה והתאים לצורכי ההתפשטות של העיר , בעיקר עם הופעתם של שיטות התכנון והבנייה של התרבות היוונית והרומית . צפונה יותר השתרעו משני צדי _הטירופויון שטחים נוספים , אף הם שטוחים יותר ביחס לעיר דויד ומדרונותיה , ואליהם התפשטה העיר , במיוחד מימי בית _הורדוס וביתר שאת מן התקופה הרומית המאוחרת ואילך . המבנה הגיאולוגי הכתיב לבנאיה הקדומים של ירושלים את סוגי אבני הבנייה שבהם נבנו בנייני העיר במשך ההיסטוריה , ובדרך זו השפיע על מראה העיר . שלושה או ארבעה פרטים גיאולוגיים הם החשובים בין אבני הבנייה המקובלות ביותר . מיך _? הוךי — כינוי לפרט של גיר דולומיטי ודולומיט קשה , המופיע בסביבות ירושלים בשכבות _הקנומן בתצורות ורדים , עמינדב , בית מאיר ושורק . זוהי אבן הבנייה הקשה ביותר והכבדה ביותר באבני הגיר שבארץ ישראל . מיזי אחמר — גיר דולומיטי קשה בגוון צהבהב עם עורקים בגוני ורוד ואדום ( מכאן שמו , ( _מ י' שילה , קדם , , 19 _עמ' _30 . 23-22 להלן נשתמש בשמות השדה של מספר פרטים , שמקורם בערבית המדוברת של הבנאים והסתתים , אך הם התקבלו גם בספרות הגיאולוגית וההיסטורית הדנה בירושלים . _7 _ 1 _£ 0 _/ 1 ( 1 81411 _( _1171 § _510 _* _6 _31 וו _15 _? _061 _: _6 _1 _{ _151011001 _116 _^ _1€ _^ _{ _7116 _060- 1 . ? _6131 _* 1 , 5 _( 0 _/ 16 _£ 1 _011 60 / 38 / 84 ) _, _ק _6 _? 0 / _1 _x _1061 _, _86 _ע 41 _1081001 _51 _*? _. ק _1 _1984 , _ק _116 _ _161115
|
|