|
|
Page:132
הטקס השני הוא טקס ההודיה של ההלוויה . הוא נערך מיד לאחר הטקס הקודם או ימים אחדים לאחריו . בדרך כלל הוא נערך בכנסייה . על ארון הקבורה , המוצב בחזית הכנסייה , מזליפים מים קדושים , כסמל לטבילה שהנפטר זכה לה בינקותו או בהצטרפו לכנסייה כבוגר . נר הפסחא ( שהוא נר גדול המשמש בכל שנה לפתיחת טקס ההודיה של הפסחא , ( מוצב על יד הארון כסמל לתחייתו של ישוע . לאחר שמכסים את הארון , שמים עליו לעתים סמלים נוצריים כמו צלב או ספר כתבי הקודש , והטקס עצמו נפתח . הקטעים הנקראים מכתבי הקודש קשורים אמנם לרוב במוות , אך רובם הגדול בעלי אופי אופטימי : הם עוסקים בתחייה , במשפט הצדק של האל , בחסד של יש וע המשיח , בטוב הצפון לרוח הצדיקים , וכדומה . בעזרת קטעים אלה הכנסייה מדגישה את אמונתה בחיי הנצח של הנשמה ובתחיית המתים בעתיד לבוא . למרות הצער - מבטה של הכנסייה לעתיד , תקוותה , והודייתה לאל על החיים שהנפטר זכה להם עד מותו , הם המעצבים את הטקס . לאחר מכן נמשך טקס ההודיה כרגיל . בסיומו נושאים או שרים מזמור פרדה מהנפטר , ולאחר סיומו מתחיל מסע ההלוויה לעבר מקום הקבורה . במקום הקבורה נערך הטקס השלישי והאחרון - "טקס ההפקדה" ( או "טקס ההעברה . ( " זהו טקס המדגיש , בשמו ובמבנהו , כי המוות אינו מסמן את סופם של חיי האדם אלא הוא שלב בחייו . הכנסייה רק מפקידה את הנפטר בידי האל , ומעתה ואילך רוחו של הנפטר תמשיך לחיות בסמיכות לאל . לעתים כוהן הדת נושא תפילה כזו : " בתקווה ובביטחון , בתחייה אל חיי נצח דרך ישוע אדוננו , אנו מפקידים בידי ריבון העולם את אחינו / אחותנו ( וכאן נאמר שם המת / ה ) ומניחים את גופתו / ה באדמה , עפר לעפר , אפר לאפר , אבק לאבק . יברך אותו האל וישמרהו , יאר האל פניו אליו ויוזונהו ישא "T •? T ? , T האל פניו אליו וישם לו שלום . " t : ?• ( המשפטים האחרונים של הברכה לקוחים מברכת הכוהנים המופיעה בספר במדבר ו , 24 - ( 26 לאחר מכן טומנים את הגופה באדמה , לרוב בתוך ארון . אז נושאים תחינה ובה מבקשים מהקדושים להתפלל עבור הנפטר , והטקס מסתיים בכמה תפילות קצרות . במדינות נוצריות רבות בוחרים כיום נוצרים בשרפת גופתם במקום בקבורתה . הנימוקים לכך הם רצון לחסוך בקרקע , לשמור על איכות הסביבה ועוד . זרמים רבים בנצרות מתירים את שרפת הגופות , כל עוד אינה נעשית ככפירה בתחיית המתים . בזרם הקתולי מעדיפים לבצע את השרפה בין טקס ההודיה לטקס ההפקדה , שבו נטמנים השיירים באדמה או בתאים המיוחדים לכך . חל איסור לפזר את השיירים או להימנע מקבורתם . בתקופת הזמן שלאחר ההלוויה נערכים לנפטר טקסי זיכרון . מקובל לקיים טקסים כאלה בימים השלישי , השביעי , התשיעי , השלושים , הארבעים , וכן ביום השנה למותו של אדם . קיימים הבדלים מסוימים בין הזרמים השונים בנצרות בימי עריכת הטקסים . טקסי הזיכרון מושפעים גם ממנהגים מקומיים . בזרמים נוצריים מסוימים מציינים יום זיכרון כללי למתים - למשל , "יום כל הנשמות . " ביום זיכרון זה החיים מתפללים בעד נשמותיהם של המתים , בית קברות נוצרי בהר ציון , ירושלים
|
|