|
|
Page:131
כ , כתחת - "כתקווה ובביטחון בתחייה אל חיי תחי בזרם הקתולי ובזרם האורתודוקסי כוהן הדת מעניק לאדם גוסס המבקש זאת , סקרמנט המכונה " משיחת החולים" ( ובעבר כונה "המשיחה האחרונה . ( " השלב החשוב ביותר במתן הסקרמנט הוא סימון סימן הצלב על מצחו של הגוסס בעזרת שמן זית מקודש . במקביל כוהן הדת נושא ברכה שאחד מנוסחיה הוא : " יהי רצון שדרך משיחה קדושה זו , האדון , באהבתו ובחמלתו , יעזור לך בעזרת חסד רוח הקודש " . מקובל לראות בטקס זה מעשה המסייע לאדם , הן מהבחינה הרוחנית והן מהבחינה הפסיכולוגית . יש בו השלמה עם המוות המתקרב . קיומו של נוהג זה נרמז כבר בברית החדשה , באיגרת יעקב : " אם יש חולה ביניכם , יקרא את זקני הלןהלה ויתפללו בעדו במשרום אותו שמן בשם ה "' ( ה . ( 14 , לעתים משולב בסקרמנט משיחת החולים גם סקרמנט המחילה , שבו הגוסס מתוודה על חטאיו ומביע חרטה עליהם ( ראו הסבר על סקרמנט זה בפרק "התבגרות . ( " יש העורכים לגוסס טקס נוסף , ובו הוא מקבל פיסה מלחם הקודש - הלחם הניתן למאמינים בטקס ההודיה . פיסת לחם זאת , הניתנת ברגעי חייו האחרונים של האדם , והנקראת "צידה לדרך , " אמורה ללוות אותו , על פי האמונה , במסעו מן העולם הזה אל חיי הנצח . פיסת הלחם המקודש מאחדת את הגוסס עם גופו של ישוע , והיא קשורה לאמונה שהמת יקום לתחייה בעתיד , כפי שיש וע קם לתחייה לאחר צליבתו . בזרם האורתודוקסי עורכים לגוסס טקס הקרוי "היפרדותה של הנפש מן הגוף , " הכולל שירת מזמורים . הטקס מדגיש את האמונה שהמוות הוא היפרדות של הנפש מהגוף , אך אין הוא מהווה את סוף דרכה של הנפש . בזרם הפרוטסטנטי , שבו לא נערכים טקסים מובנים כאלה , יימצא עם הגוסס בשעותיו האחרונות רועה הקהילה ( המקביל לכוהן הדת , ( או חבר אחר בה . תמיכתו בגוסס תתבטא בהקשבה לדבריו , בקריאה של קטעים מכתבי הקודש באוזניו , ובתפילות . לאחר המוות נערכים טקסים שונים . נרחיב בתיאור הטקסים כפי שהם נערכים בזרם הקתולי . בזרמים האחרים טקסי המוות והקבורה דומים לטקסים אלה במידה זו או אחרת . נהוג לחלק את הטקסים לשלושה . הטקס הראשון , "משמר המת , " מהווה מעין פתיחה לאחרים . תחילה מכינים את המת לקבורה על ידי אנשים המתמחים בכך . אופי התהליך תלוי בתרבות המקומית . נהוג שלאחר המוות רוחצים את הגופה , מלבישים אותה בבגדים נקיים וחגיגיים ומבשמים אותה בקטורת . אחת ממשמעויותיה של הרחיצה היא טיהור המת לקראת הכניסה למלכות השמים . מקורה של הרחיצה בברית החדשה . בסיפור על נערה צעירה בשם טביתא , נאמר : " בימים t - ההם t ?• חלתה t : t ומתה , t ?? t ולאחר -: שרחעוה t t : v שמו t אותה t בחדר -: - העליה * : t " . t ( מעשי השליחים ט , ( 37 לאחר הרחיצה יש מקומות שבהם מציבים את הגופה על משטח ומצליבים את זרועותיה . יש הנוהגים להניח בכפות ידיה ספר תפילות או צלב , ולהדליק סביבה נרות . הטקס מתקיים בבית הנפטר , בבית ההלוויות או בכנסייה . הוא כולל קריאת קטעים מכתבי הקודש , בין השאר מתהילים שבברית הישנה ומספרי הבשורה שבברית החדשה . עורך הטקס ( לרוב כוהן דת ) נושא דרשה קצרה . אחר כך נאמרת תחינה שבה הקדושים מתבקשים להגן על הנפטר , ונישאת " תפילת האדון" ( ראה בפרק "התפילה בימי החול . ( " לאחר מכן אחד הנוכחים מספיד את הנפטר . הטקס מסתיים בתפילה מסכמת ובמזמור תהילים המתאים בתוכנו לסקס .
|
|