|
|
Page:14
47 לפנה"ס , בזמן שלטונו של יוליוס קיסר . באותה שנה ממש קיבל אנטיפטרוס את זכות האזרחות הרומית , _והורדוס , נוסף על היותו יהודי , נשתייך אף הוא מכאן ואילך לקהל האזרחים הרומי . בגליל בא הורדוס לכלל התנגשות עם קבוצות של מתמרדים יהודים , שלא השלימו עם המשטר החדש ושביטאו את ההתנגדות המתמדת לרומא , שלא שככה מאז ימי הכיבוש הראשון ועד חורבן הבית . מקרבם התבלט אדם בשם חזקיהו , שפעל בראש אנשיו בגבולה של הפרובינקיה סוריה , ולפי הרושם היה זה בגולן . הורדוס יצא נגדו וחזקיהו נהרג עם רבים מאנשיו . מעשה זה של הורדוס זכה להכרה מצד נציב סוריה באותו הזמן , סקסטוס קיסר , קרובו של יוליוס קיסר , ונתקבל בהתלהבות מצד תושבי סוריה . אך אצל היהודים עוררה הריגת אנשים ללא משפט רוגז רב , מה גם שהדבר נעשה בדי לספק את רצון הרומאים אוכלוסי סוריה . הועלתה התביעה מהורקנוס השני , שליטה החשמונאי של יהודה , להעמיד את הורדוס לדין , שכן הרג אנשים ללא משפט . מתנגדיו של בית אנטיפטרוס הרימו עתה ראש ותבעו את התערבותו של הורקנוס . גם הלחץ עליו מצד דעת הציבור היהודי ואמהות הנרצחים היה רב . התביעה הייתה להעמיד את הורדוס לפני דין הסנהדרין . מצד שני , הייתה התערבות של נציב סוריה לטובת הורדוס . מתקבל הרושם שבעקבות זאת שוחרר הורדוס וגם שלחברי הסנהדרין נרמז שהרשעתו בדין עלולה לסבן את שלום ירושלים . נדמה , ששחרורו של הורדוס לא לבש צורה של שחרור פורמלי מטעם הסנהדרין , כי אם הוא פשוט הסתלק מירושלים בעידודו של הורקנוס . באותו זמן המשיך פצאל , אחיו של הורדוס , לשמש מושלה של ירושלים . הוררוס קיבל מנציב סוריה תפקיד אדמיניסטרטיווי והיה כפוף במישרין לנציב הרומי ולא לכהן הגדול _והאתנארך של יהודה . מדובר על כך שמכאן ואילך הוא שימש כנציב של דוילת סוריה , אף על פי שאין אנו יכולים להגדיר במקרה זה את משמעותו המדויקת של המושג . אנו שומעים שהיו להורדוס כוונות לנקום באויביו שבירושלים , שהרחיקו לכת עד כדי הזמנתו למשפט הסנהדרין . אך היו אשר היו כוונותיו , אביו ואחיו השתדלו בכל כוחם למתן את הורדוס ולמנוע בעדו מלעשות צעדים פזיזים . כבר בשלב זה נתברר ההבדל בין הוררוס האימפולסיווי , המוכן לשתף פעולה עם רומא ולהבליט בגלוי את מעמדו וכוחו , לבין אביו אנטיפטרוס ואחיו , המתונים יותר בהתנהגותם , ואשר העדיפו עד כמה שאפשר לא לעורר נגדם את דעת הקהל היהודית .
|
|