|
|
Page:89
נפגע בקרבות בצורה משמעותית , לא היתה לכך חשיבות רבה , שכן השכונות הקיימות לא נבנו מחדש . לעומת זאת , העובדה שהחברה היהודית היא בעלת אופי עירוני ברובה , היתה משמעותית בהחלטה לתכנן בנייה של שיכונים לעולים ולוותיקים בשטחים נרחבים סביב העיר , תוך חלוקת השטח על פי עקרונות פוליטיים וצרכים לאומיים , חברתיים וכלכליים . שוני אחר נעוץ באופי החברתי כלכלי של האוכלוסיה היהודית שהשתכנה בשכונות של המעמד הבינוני הערבי . המשתכנים שם היו בעיקר פליטי מלחמה , מהגרים ( עולים חדשים ) וחיילים משוחררים , שהמלחמה והמעבר ממקום מגורים אחד למשנהו היה חלק ממסכת של אירועים טראומטיים שפגעו במעמדם הכלכלי והחברתי וכפו עליהם להסתגל למציאות חדשה . שכונות כמו המושבה הגרמנית , בקעה ומוסררה נהפכו אפוא לשכונות עולים , שתושביהן השתייכו למעמד חברתי כלכלי נמוך במערך העירוני הירושלמי שהלך והתגבש אחרי המלחמה . בקטמון המצב היה שונה , שכן תושביה של שכונה זו היו פסיפס של פליטי מלחמה , פקידי ממשלה , עולים , משפרי דיור ואחרים . המשתכנים המבוססים הביאו עמם לקטמון מוסדות חינוך ותרבות מהמקומות שנטשו , וכך רוכך תהליך השינוי שהיה כרוך בהעתקת המגורים הכפויה . העברת מוסדות חינוך ותרבות משכונות ותיקות לקטמון , ובמידה פחותה לבקעה , אפשרה לאוכלוסייתן לגבש מסגרת שכונתית משלה ולשמור על אופיה של השכונה , בלי שהמימסד של מפא"י יצליח לשנותו באמצעות פעילות כלכלית , חברתית ותרבותית שיזמה מועצת הפועלים המקומית . השפעתם של המוסדות והארגונים המקומיים הללו הקרינה גם על שכונות העולים החדשים , ומאמציה של מפא"י לגייס את העולים לשורות מצביעיה ולחולל מהפך פוליטי מקומי בעיר נתקלו בקשיים רבים . אין פירוש הדבר כי פעילות המימסד לא סייעה לביסוסן של שכונות העולים ולגיבוש מסגרותיהן . המוסדות הממשלתיים וההסתדרותיים סייעו ישירות במענקים ובעידוד יוזמות לפתיחת בתי עסק שונים בשכונות , לשירות תושביהן או המסגרת העירונית כולה . ובעקיפין באמצעות קביעת הבירה בירושלים והעברת משרדי הממשלה לעיר , שהוסיפה מקומות עבודה ואוכלוסיה בעלת אמצעים . המערך העירוני שלירושלים בשנים 1967-1949 עוצב בזמן המלחמה ובשנה שאחריה . בתקופה זו נקבעו גבולותיה של ירושלים הישראלית , אוכלסו שכונותיה הנטושות ותוחמו האזורים שנועדו להתפתחות שטחה הבנוי . לא בכדי שמרו השכונות הנטושות על שמותיהן הערביים : הדבר קרה לא בגלל רצון לשמר את עברן , אלא השתקפה בכך העובדה שהן היו מרחב ערבי שהיהודים חדרו אליו והתבססו בו בתקופת חירום , בלי לשנות את המבנה הפיסי העירוני . תהליכים אלו , ולא התכנון המסודר בשנים שאחרי כן , הם התהליכים המרכזיים להבנת התפתחותה של ירושלים עד מלחמת ששת הימים .
|
|