|
|
Page:84
?? צאי של מבנים נטושים היה אזור השכונות הסמוכות לקו הפסקת האש : מוסררה , ממילא ודיר _אבו טור . בשלב ראשון הוחלט לאפשר אכלוס של מבנים בממילא , ואילו כשתי השכונות האחרות היה דרוש לשפץ את המבנים , שנפגעו בקרבות . אזור שני היה אזור הכפרים ששטחיהם גבלו ממערב בשטחה העירוני של ירושלים . אמנם כפרים אלו — לפתא , דיר יאסין , _עין כרם ומלחה — היו ריקים מאדם , אך לא בכולם היו תנאים נוחים לשיכון . לפתא , השוכן במדרון תלול ומבנים רבים בו נפגעו בעת הקרבות , נחשב כפר בעייתי לשיכון , ואילו כדיר יאסין וכמלחה התכוונה המחלקה להתיישבות של הסוכנות להקים יישובים חקלאיים . המתאים ביותר לשיכון עירוני היה אפוא הכפר עין כרם , ששטחו הבנוי היה גדול , טיב מבניו הניח את הדעת ואיכות המים במעיין שלו היתה טובה . בתחילה הוצע לאכלס את המקום בפליטי מלחמה , אך הספק אם יימצאו בקרבם מי שיסכימו לעזוב את ירושלים , הוריד הצעה זו מן הפרק . לעומת זאת , העולים החדשים היו נתונים לחסדי המימסד שטיפל בהם , והיה קל יותר לשכנם בכפר . אכלוס זה החל כתהליך סיפוחו של הכפר על מרבית אדמותיו אל שטחה העירוני של ירושלים . אכלוסו של הכפר _עין כרם החל בשלהי דצמבר , 1948 ועד סוף מארס 1949 שוכנו במקום יותר מ 1 , 200 נפש . במקביל נמשך שיכונם של העולים בשכונות בקעה והמושבה הגרמנית , ומספרם הגיע בסוף מארס _לכ 2 , 900 נפש . רובם המכריע של העולים שהגיעו לעיר מאז שהוחל בהבאתם , _כ 4 , 100 מתוך 4 , 200 נפש , שוכנו אפוא בדירות מן הרכוש הערבי הנטוש . באותה עת נמשך התהליך של שיכונם של פליטי המלחמה , ואף הם שוכנו ברובם באזורים שנטשו הערבים . המספר הכולל של הפליטים ששוכנו מינואר 1948 ועד אוגוסט 1949 היה כ 20 אלף נפש , ורובם המכריע שוכנו עד לאביב . 1949 הכפר הערבי הנטוש עין כרם
|
|