|
|
Page:82
גם אנשים שביקשו לשפר את תנאי הדיור שלהם ולעבור לדירות המרווחות שהותירו אחריהם ערביי קטמון וסביבתה . באותה עת נקטו אלפי ירושלמים אחרים פעולה שונה והעדיפו לנטוש כליל את העיר ולעבור , ולו עד יעבור זעם . אל אזורים בטוחים יותר , בעיקר בתל אביב וסביבתה . הדעת נותנת כי גם מקצת הפליטים עשו כן , אך רובם היו חסרי אמצעים ולא היו יכולים לממן שהייה בתל אביכ ששכר הדירה בה היה גבוה הרבה יותר מאשר ירושלים . יתר על כן , , היציאה מן העיר הותנתה כאישור מן הרשויות , וכדי לקבל אישור היה צורך כקשרים מתאימים בקרב הבירוקרטיה בעיר ; רוב הפליטים באו מחוגים שונים מחוגיהם של פקידי המנגנון של המימשל הצבאי , וקרוב לוודאי שהם התקשו להשיג אישור לצאת מן העיר . עוד תהליכים אלו מתרחשים , התנהלו דיונים בין הנהלת הסוכנות לממשלה בדבר שיכונם של עולים בירושלים . הנהירה הגדלה והולכת של העולים אל תחומיה של מדינת ישראל חייבה מציאת פתרונות מגורים ותעסוקה . הרכוש הערבי הנטוש נחשב מקור ראשון במעלה לפתרון בעיית השיכון באותם המקומות שנשקפו בהם סיכויי תעסוקה טובים לעולים , דהיינו במרחבי תל אביב וחיפה , המרכזים הכלכליים של מדינת ישראל . ילדי עולים לפני התמקמות בדירות חדשות
|
|
|