|
|
Page:43
בדברו על 'הפרישה' בירושלים התכוון _בךצבי לשני הארגונים הפורשים , אצ"ל ולח"י , ולפרישתה של העדה החרדית , שקבוצה מאנשיה אף הפגינה נגד הלחימה היהודית ותבעה להיכנע ( ראה מאמרו של מ' פרידמן בכרך זה . ( לאצ"ל וללח"י היתה אחיזה טובה יותר בירושלים לעומת אחיזתם של ארגונים אלו במקומות אחרים בארץ . אוכלוסיית המצוקה הגדולה בעיר והעדר אותו קשר אינטימי בין ההנהגה ובין הציבור שלה , כמו _בתל אביב של או בחיפה למשל , עשו את ירושלים זירה נוחה לפעולת 'הפורשים . ' גם הסכמתה הנהגת היישוב המאורגן לחלוקת אד - _^ ישראל בכלל , והוויתור על שלטון יהודי בירושלים בפרט , הקלו על פעולתם של 'הפורשים' בעיר . סוג אחר של פרישה אפשר למצוא בעצם ההשתמטויות מגיוס , שרווחו בירושלים של אותם ימים . רבים התחמקו מגיוס , בין השאר בטענה כי הם מגויסים לאצ"ל או ללח"י ; ומכל מקום , תושבים יהודים רבים לא נמנו עם מניניה של העיר . אצ"ל ולח"י היו איום פנימי משמעותי על הנהגת היישוב . אמנם לאחר מעשה לא נמצאה כל ראיה לכך , שהארגונים הפורשים השפיעו על מהלך מדיני זה או אחר של ההנהגה בכל הקשור לענייני ירושלים , אולם אין ספק , כי בשעת ההתרחשויות שרר חשש כבד מהשפעתם על מורל האוכלוסיה היהודית בעיר ועל נכונותה לשתף פעולה עם ההנהגה . הפיצול שפגע קשות בצד הערבי בירושלים , היה ידוע היטב להנהלת הסוכנות , שכן אנשי המחלקה המדינית שלה ושירות הידיעות של ה'הגנה' האזינו דרך קבע לשיחות הטלפון של ההנהגה הערבית בירושלים . לפי שיחות אלו ומידע נוסף שהגיע , שררו בצד הערבי חוסר אונים ופחד , שנבעו בעיקר _מאי יכולתה של ההנהגה , המקומית והארצית , לגבש דרך פעולה מוסכמת " . 'העובדה הקיימת , ' הקריקטוריסט דוש על העברתו של משרד החוץ לירושלים ביולי 1953
|
|