|
|
Page:18
פריצת המצור המצור על ירושלים נמשך , ואחרי 15 במאי לחם בה הלגיון הערבי , המשופע בארטילריה . גוש _עציון נפל , וכמוהו גם הרובע היהודי בעיר העתיקה — אך ירושלים המערבית נשארה יהודית , והיתה לבירתה של מדינת ישראל . עד שנסתיימה מלחמת העצמאות , נמשכו הקרבות בעיר ובסביבתה — וקרבות עזים במיוחד ניטשו על הדרך המוליכה אליה . 'ההגנה' — _ואחר כך צה"ל — הקריבו קורבנות רבים בקרבות אלו , בירושלים ובדרך אליה _בשער הגיא ובלטרון . אזור שער הגיא נכבש , אך לטרון נשארה בידי הערבים . עם זאת , לא היו אלה קורבנות חינם . בעוד הלגיון מרכז את מירב כוחו בבלימה בלטרון , נסללה בהסתר 'דרך בורמה' העוקפת , אל ירושלים . כאשר שככו הקרבות , כבר לא היתה ירושלים במצור . ראוי כשליש מחטיבות צה ל לציין כי בסוף מאי , 1948 בעיצומם של הקרבות בלטרון ועל הדרך לירושלים היה " מרוכז באזור זה ובירושלים עצמה . בירת ישראל נשארה בידי ישראל — אך סביבתה נפלה בידי הערבים : היה צריך לפנות את עטרות ונווה יעקב , את הרטוב ואת בית הערבה ומפעל האשלג שבצפון _ים המלח . וזאת נוסף על נפילתם של ארבעת יישובי _גוש עציון ונפילת הרובע היהודי בעיר העתיקה . את ההפוגה הראשונה קיבלה ירושלים באנחת רווחה . חודש ההפוגה נוצל להתבצרות ולהתארגנות לקראת הבאות . כאשר התחדשו הקרבות , המשיכה ירושלים להיות חזית — אך מצבה היה הרבה יותר עבדאללה בשליטה טוב משהיה עד אז . סכנת המצור — ואולי הנפילה — הוסרה מעליה . המלך הסתפק בעיר המזרחית _ובהר הבית , על שני המסגדים הקדושים במיוחד לאיסלאם — ובשליטה בלטרון , שחסמה בפני היהודים את הדרך הראשית _לעיר הקודש . כאשר הגיע שלב השיחות על שביתת נשק בין ישראל לעבר הירדן , היתה ירושלים מחולקת וכזאת נשארה במסגרת ההסכם . הסכם שביתת הנשק עם _עבר הירדן , שנחתם באי רודוס ב 3 באפריל , 1949 הקפיא את המצב בירושלים וסביבתה — עד מלחמתששת הימים ביוני , 1967 עת כבש צה"לאתירושלים המזרחית , לטרון , רמאללה , בית לחם , חברון , יריחו וכל השטח עד לנהר הירדן . הקו העירוני , שהותווה כהסכם _שביתת הנשק — ולא נשתנה משום שהסכם זה לא הפך להסכם שלום , למרות הסעיף המפורש שנכלל בראשיתו ושהגדיר אותו כשלב בדרך לשלום — היה מקור לתקריות דמים מרובות כשנים שבין 1949 ל , 1967 אך זה כבר נושא לפרק היסטורי כפני עצמו .
|
|