sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:4

אף נקודה יהודית אחת . זה דרש מאמץ עליון , גיוס כל הכוחות , ערות מתמדת ללא ליאות , חירוף נפש ללא תנאי — ובתוך מתיחות עליונה זו לא נשכחה אף לרגע הדאגה לירושלים . והגנת ירושלים לא היתה פשוטה בל כך . מי שמכיר רק ירושלים של ימינו אלה — אינו יכול לתאר לעצמו ירושלים שלפני שנתיים . לא היה גוש יהודי רצוף . ירושלים היהודית היתה רשת של שכונות פזורות בתוך שכונות ערביות : ערבוביה של יאיים' יהודיים ויאיים' ערביים משולבים זה בזה . לערבים היתה הדרך לירושלים פתוחה מארבעת העברים , מרמאללה , מחברון , מיריחו ומלטרון . לנו היתה רק דרך אחת — לטרון . ויהודי ירושלים היו זקוקים למזון — וירושלים אינה מייצרת מזון לעצמה . מזון לערבים בא בק לות מכפרי הסביבה . הכפרים היהודיים היו מרוחקים — בגליל ובעמק . והובלת מזון ממשקי הגליל והעמק , במרחקים של מאות קילומטרים תחת מטר אש ומוות , יומם וליל — היתה אחת האפופיאות האדירות והמופלאות ביותר בעלילת _היהגנה' ובמלחמתנו על ירושלים . _נהגי ישראל ומלוויהם מפלמ"דו וחי"ש , שהביאו יום יום תנובת משקי הגליל העליון והתחתון , עמק יזרעאל ועמק הירדן ליהודים בירושלים — כתבו אחד הפרקים הנהדרים בספר הגבורה של עם ישראל בזמננו . מיום ליום נעשתה התחבורה לירושלים קשה יותר ומסוכנת . היו לנו הבטחות ברורות מראשי השלטון ומאת הנציב בעצמו שישמרו על בטחון כביש ירושלים-תל אביב , אבל ככל שאר ההבטחות הופרו גם אלה . השיירות העולות לירושלים נתקפו על יד יעזור , _בית דגון , שער הגיא ולאורך ההרים — והסכנות גברו מיום ליום . לירושלים היתה צפויה סכנת רעב , כי חדלו ארחות . היה הכרח לעשות מאמץ נואש לפרוץ דרך לירושלים — אבל הארץ כולה היתה אחוזה להבות , כל יישוב היה בסכנה , כל הדרכים היו משובשות , כל _כוחות היהגנה' היו מרותקים למקומותיהם , בצפון , במרכז , בדרום , בנגב , בהרי ירושלים , בגוש עציון , בעמק הירדן , בגליל המזרחי , בגליל המערבי : הכנופיות השתוללו בכל מקום , הצבא הבריטי היה ינייטראלי / והמשטרה הבריטית ניכותה לפרק נשק _היהגנהי באשר מצאה . מחוץ לנשק המקומי היו אז ברשות הארצית של _היהגנהי רק אל ף ושלוש מאות רובים , ואלה חולקו לפלוגות פלמ"ח וחי"ש ששמרו על דרכי התחבורה רמרכזי העצבים' של כלכלת היישוב . אולם לירושלים נשקפה סכנה רעב — והיה הכרח לפרוץ דרך לעיר הבירה , ויהי מה . זה היה בסוף מארס . 1948 בערב נתקיימה בחדרי ישיבת המטה . הוצעה לי תכנית של ארגון כוח גדול של 400 איש עם רובים שיפרצו הדרך לירושלים . עד אז לא גויס אף פעם כוח כזה במקום אחד . ונאספו לשם כך ארבע מאות רובים . בימינו אלה 400 חיילים הפ כטיפה בים . אז היה זה שיא . אבל התכנית לא נראתה לי . ידעתי ההיסטוריה של ירושלים . וגם המציאות של ימינו . ידעתי שירושלים היהודית מנותקת מהיישוב היהודי , ואין ירושלים הערבית מנותקת מהיישוב הערבי . הערבים מבינים חשיבותה של ירושלים גם להם וגם לנו . וברור להם שהם יכולים לאבד ירושלים מבלי להפסיד כלום , בשעה שחורבן ירושלים היהודית עלול להיות מכת מוות ליישוב כולו . ידעתי שנגד 400 איש שלנו הם יכולים לשלוח 4000 איש שלהם ויותר , וגורל המשלחת הזאת עלול להיות כגורל הל"ה . משום כך דרשתי לגייס ולשלוח לפחות 1000 איש . אמרו לי , בצדק , כי אין אנשים ואין רובים חופשיים — כולם מרותקים לחזיתות : בדרום , במחוז תל אביב , במרכז , בחיפה , בגליל . לאחר שביררתי מה מספר האנשים המזוינים בכל חזית , ציוויתי לקחת מחצית מהאנשים והרובים מכל חזית , מחוץ לגליל : כל מפקדי החזיתות הוזעקו מיד למטה — ונמסרה להם ההודעה ילשחררי מיד לפעולה הירושלמית מחצית אנשיהם ונשקם . עלי לציין שכל אנשי המטה

יד יצחק בן-צבי


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help