|
|
Page:400
בה ואת האקלים הרצוי לו . ' בבואי לחיות דרך קבע בירושלים חשתי ענווה מרובה מול העיר הזאת שהכל התרחש בה , לב האומה הישראלית , העיר שבה נפגשות במתח קבוע שלוש הדתות המונותאיסטיות ששינו את העולם . בירושלים אומרים כאן היה ואילו בתל אביב , כאן יהיה . אני זוכר שורות של שלונסקי : 'אנחנו אבן היסוד לעולם לא היה עוד הנחנו / לדת לא הייתה עוד הגברנו שלטון , אנחנו , אנחנו , אנחנו' ולהלן : 'אם עוד לא ניצחנו הרי כבר נסכנו / שיר יופי ומרד , דגן ובטון // אנו הולכים והזיו בכל דיוקן / אנו הולכים והבוז לכל זרקן . ' הוא משורר את שירת העתיד המזמרת . גם אלכסנדר פן , בשיר 'הבו לבנים' שלו קובע : 'במקום אתמול יש לנו מחר . ' זו קביעה תל אביבית מאד . אנחנו כפולי זהות . אנחנו האמנו כי הישוב הישן , שרובו בירושלים , הולך ושוקע עם שירת העתיד הציונית והוא נחלת העבר . והם , החרדים , ראו בנו תופעה חולפת . עברו דורות ושתי ההוויות האלה עדיין נאבקות בנו . ירושלים ותל אביב אחוזות יחדיו בסבל הנורא שגורם שפך הדמים אך הן מתרחקות זו מזו ומייצגות פנים שונות לחלוטין . ואף על פי כן אני מסרב לקבל את הקביעה הנחרצת שישנה ספרות ירושלמית מול תל אביבית או אמנות אחרת . קשה בארץ של דונם וחצי לפתח ספרות אזורית . יהודה עמיחי חי שנים רבות בירושלים והרבה לכתוב עליה . אך אינני יכול לומר שקיימת אסכולה ירושלמית בשירה . הרי גם אורי צבי ויעקב אורלנד וזלדה לא הירפו מן העיר הזאת וכל אחת ואחד בהם מאופיין בצורת השיר , בניגון , בלשון המראות שבו . ואני השייך ביוגרפית לשתי הערים הללו נושא בלבי גם את הגליל והנגב והמדבר . בבוא יומי אני רוצה להיקבר בירושלים אף שהייתי מצפה שמישהו יביא שקית חול תל אביבי לערבבו בעפרה ובאבניה של העיר הזאת . אם מותר לנחתום להעיד על עיסתו אומר ספרי אחוזים בכל זמניה ונופיה של הארץ הזאת ומהם נושאים מרחקים שלא מכאן . 'הספר המשוגע' שלי הוא תל אביבי בעיקרו אך פרקים נכבדים בו מתרחשים בחיפה , בעכו , באלכסנדריה . 'דפים ירושלמיים' הוא ירושלמי מאד אך ארץ ישראל כולה מצויה בו . נכון , ספרי 'רשימות מבית היין' עוסק במקום המצוי בדרום תל אביב , ברחוב זבולון פינת רחוב מטלון . אך הוא עוסק בבני אדם ולא באתרים , הוא עוסק באדם השותה בבחינת אמת ביין תיוודע . ויכולתי למנות ספרים נוספים . אינני רוצה לחסר ולו מרכיב אחד בזהותי . גם אני שייך לאסיפת כל הדורות , כדברי נחמיה שיין , המ"פ שלי שנפל ב'ליל הגשרים' ביוני . 1946 בירושלים אתה מצוי בה , באסיפה הזאת . אך גם תל אביב , 'העיר הלבנה , ' הצעירה והתוססת כ'עיר ללא הפסקה' היא בעלת חוב להיסטוריה שלנו . והקרב על ירושלים נמשך . וגם תל אביב מדממת בפצעיה וקרובה לירושלים מתמיד בגורל האחד . ארץ ישראל כולה מתקשה לשאת את המלחמה הנמשכת בין שני העמים השוכנים בה . ערב אחד , בכסית , לאחר מלחמת ששת הימים אמר לי אלתרמן : 'אתה מכיר כל שביל בארץ , כל דרך עפר , אתה גם אוהב את הבוסתנים שלהם , את כרמי הזיתים והתאנים , את הכפרים וריח התבונים . אני _תל אביבי . אך מי שיחזיר את לבה של ארץ ישראל מן הראוי שיכתוב לפני כן תנ"ך אחר . ' הוא ראה את הדברים האלה מתוך תפיסה רוחנית שלמה ולאו דווקא כחווייה ביוגרפית . הוא האמין בשלמות הארץ ובאפשרות החיים
|
|