|
|
Page:382
וכל סלע שבה — מן אותם מעשים ועלילות שארעו בכתובים הראשונים , וכל מדרכה בצדי הרחובות וכל מרצפת של בית חצר — כמבוי של כותל המערבי , ויש בה עגמת נפש כאבן מעמסה על הלב , יגון הרבים ואבל עולם מדור ודור . שוממים היו הימים , כבדים ויגעים , מושלכים לחמה ולשרב ומלובנים כמדבר , כל יום ויום כיום קודם _גזר דין . זועמים דמדומי חמה מן המנחה ולמעלה , שעה זו של ליקוי הלבבות _ועירוב המאורות , ורוח של צינה מנשבת מערפו של עולם וממלאה הלב יתמות ושכול . כביכול , כל עצמה של העיר , ברייתה בחורבן הבית והווייתה בסילוק השכינה , ועומדת היא בפנים כרוכות , מעומעמת ומפוקפקת , מנומרת בגוונים ונגוהות , וכאילו ארוגה מן העולם והמונו ותלויה באויר מעין ירושלים של מעלה . אולם קשים מהם הלילות . באותה שעה ששו ירה היא בחושך , לא קול אדם ולא אור נר , והלילה שותק ומחריש , ומאירה הלבנה באור אדמדם תרוג ואורגת על פתחי החלונות והמבואות . ודומה היא ירושלים חרבה ועזובה ויושביה יצאו בשבי ובגלות , ולא שם ולא זכר להם בתוכה ... קטע זה ממחיש היטב את הצירוף המתוח המתקיים ב'היושבת בגנים' בין תפיסה קונקרטית של מציאות עכשווית — ירושלים בתחילת מלחמת העולם השנייה — לבין תפיסה על זמנית טראגית של ירושלים העומדת בחורבן עולמי שאין לו תקנה . התפיסה העל זמנית צובעת בגוונים עזים את המציאות , מעוותת את המרחב והופכת את כל המעשים המתרחשים בו , מבניית השכונות החדשות ועד להאפלת העיר מפחד ההפצצות , למרכיבים של דימוי סטאטי שלפיו ירושלים היא עיר אבלה ושוממה שהשכינה הסתלקה ממנה . מבחינה זו דומים תיאורי ירושלים לשאר חומרי המציאות המשולבים ברומן : כולם נבררים ומעובדים כדי להתאימם לתפיסה סמלית עקרונית . כמו סופרים אחרים בני זמנו התעניין הזז בקבוצה חברתית אחת מן המכלול הירושלמי המגוון , ולא במקרה בחר דווקא בתימנים , אך עשה את הקבוצה הזו מנוף לביטוין של תבניות המחשבה ההיסטוריוסופיות הכוללות שלו , המעצבות את האנטיתזות הגדולות הכרוכות בקיום היהודי לדורותיו . אם ירושלים של הזז היא בראש ובראשונה 'ירושלים תימנית , ' כהגדרתו של גרשון שקד , הרי ירושלים של עגנון ברומן 'שירה' ( 1971 ) היא ירושלים יקית אקדמאית . דווקא משום ששני הרומנים מתרחשים בדיוק באותן שנים , על רקע אותה מציאות היסטורית שבין המרד הערבי לראשית מלחמת העולם השנייה , בולט הנתק הגמור בין העולמות האנושיים המתקיימים בהם זה בצד זה בתחומה של אותה עיר . את הטיוטות הראשונות של 'שירה' כתב עגנון עוד לפני מלחמת העולם השנייה , כלומר סמוך לזמן ההתרחשות של הסיפור , אך רובו של הספר נוצר בשלהי שנות הארבעים , ופרקי הפתיחה שלו פורסמו ב'לוח הארץ' באוקטובר . 1948 ב 1949 כבר היה הספר במצב כמעט מוגמר , אך עגנון נמנע מלפרסמו בשלמותו מסיבות שונות והוסיף לעסוק בו ולתקנו מדי פעם עד חודשי חייו האחרונים . 44 חיים הזז , היושבת בגנים , _תל אביב תש"ד , עמי 45 . 18-17 שקד , יירושלים כספרות העברית' ( לעיל , הערה , ( 9 עמ' 46 . 26 שמואל יוסף עגנון , שירה , ירושלים ותל אביב תשל"א . 47 הנתונים על שלבי התהוותו של הרומן מבוססים על דן לאור , חיי עגנון , ירושלים ותל אביב תשנ"ח , לפי מפתח היצירות .
|
|