|
|
Page:338
מדינה-פלשתינה ארץ ישראל — ולמקום מושבו של הממשל החדש . מכאן שירושלים נועדה להיות חזית פעילותה העיקרית של התנועה הציונית בארץ-ישראל . דא עקא , מצבה של ירושלים עם תום המלחמה וערב בואו של ועד הצירים חיזק עוד יותר את הסתייגותם של מנהיגים כמו ויצמן כלפיה , שעה שכתב עליה באגרתו מיום 18 באפריל : 1918 עגום , עגום מאוד בירושלים . שם מעט מאוד היש משלנו . אין העיניים והלב נתקלים אף במוסד עברי אחד . כנגד זה מה רב הזר , בעל העוצמה , המדכא והמאיים . המסגדים ומגדלי הפעמונים והכיפות מתנשאים וצועקים אל השמים כי ירושלים אינה עיר עברית . מועט בה הגורם הצעיר העברי ... השכונות היהודיות של ירושלים אינן אלא זוהמה ומחלות מידבקות . את העוני , הבערות המוחלטת והקנאות הקיצונית אין לתאר במלים . הלב בוכה למראה כל אלה . המשימה להחיל על ירושלים את שאיפות ההתחדשות הלאומית — הארצית והרוחנית — לא הייתה אפוא פשוטה כל עיקר . ההתמודדות עם האתגר הזה עוד לא הסתיימה גם היום , וסיפורה של האוניברסיטה העברית בירושלים המנדטורית מגלם אותה על תקוותיה ואכזבותיה , הישגיה וכישלונותיה . אפשר לומר שבמידה רבה היה זה מפעל הקמתה של האוניברסיטה העברית ששימש בתשומה העיקרית של התנועה הציונית לפיתוחה של ירושלים חדשה . בראשית 1918 הוקם ועד הצירים לארץ ישראל _6 ) ת 10 ?; _11€511 ת 118510 ת ( 1116 2100151 _€0111 כמשלחת רשמית של התנועה הציונית , שהוסמכה על ידי ממשלת בריטניה לצאת לארץ ישראל כדי לפעול ולייעץ לשלטונות הצבא בכל הנוגע לאוכלוסייה היהודית ולהקמת הבית הלאומי , ובכלל זה לקדם את עניינה של האוניברסיטה . באפריל 1918 הגיע ועד הצירים לארץ ישראל , בראשותו של חיים ויצמן . ירושלים נועדה עתה להיות לבירת הממשל ושימשה כבמת ההידברות על עיצובו של המשטר החדש . מעמדה זה התחזק ביותר על ידי העובדה שישבו בה ראשי כל העדות והדתות , ובעיקר ראשי הציבור הערבי . מאז ראשית הכיבוש הייתה זו ירושלים שבה באה לידי ביטוי הלאומיות הערבית בארץ ישראל , ובה פרצה התנגדותה הגוברת לתנועה הציונית ולהסדרים שהתגלמו במשטר המנדטורי . כל אלה חייבו את ועד הצירים להתייחס לירושלים כזירה העיקרית לביסוס מעמדה החדש של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל בחסות הבריטים . לפיכך השתדל לקיים את כל המפגשים והמפגנים הפוליטיים בירושלים , ובמאי 1919 העביר את מושב הקבע שלו לעיר , עוד טרם שמוסדות הממשל הבריטי קבעו את מושבם בעיר " . הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים נחשבה לגולת הכותרת של פעילות זו . ויצמן ביקש לגשר על פני התהום שבין ירושלים הממשית לבין זו החזויה באמצעות טקס פומבי של הנחת אבן הפינה . העובדה שהעניין זכה מלכתחילה לחסות בריטית רשמית 10 חי לבסקי , 'ועד הצירים בירושלים , ' הנ"ל ( עורכת , ( ירושלים בתודעה ובעשייה הציונית , ירושלים תשמ"ט , עמ' 11 . 170-169 שם , עמ . 182-167
|
|