|
|
Page:216
משמשים הד לצורות הקובייתיות של הכפר הערבי מבלי לצטטן באופן כלשהו . אפשר לטעון שגישתו הייתה נעלה על זו של הריסון , מכיוון שהשיג מקומיות באופן מודרני מבלי להזדקק לציטוטים מפורשים , או מה שרטנר כינה ( לעיל ) 'תחום עקר של חיקוי . ' הריסון היה ודאי עונה על כך שמנדלסון הוא השטחי מבין השניים , כי תפיסתו את המקומי היא ציורית בלבד , ללא התייחסות או הבנה של התכנים שבצורות ושל התרבות שהן מייצגות . הרגיונליזם של מנדלסון דיבר ככלות הכול רק על הרמוניה ושכנות טובה ; זה של הריסון התמודד עם העבר ועם רוח המקום , אך בו בזמן היה בו משום מניפולציה תרבותית . סיכום ' היסטוריציזם' ו'מודרניזם' הם כאמור גישות בעיצוב ארכיטקטוני שהתיאור של הארכיטקטורה של תקופת המנדט בירושלים ( ובארץ ישראל בכלל ) נזקק להם . היסטוריה ומודרניות הם הנושאים האמתיים המסתתרים מאחורי הדיון בארכיטקטורה . עוד מושגים ארכיטקטוניים נמצאו חיוניים לדיון הזה : רגיונליזם , טרדיציונליזם , אוריינטליזם , ועוד סוגיה מקבילה השתלשלה ממנו : כוחה של רוח המקום מול הבין לאומי והגלובלי . עניינה של ההתלבטות האסתטית בארכיטקטורה היה התמודדות עם היסטוריה ומודרניות , עם המקומי ועם הגלובלי ; והעמדה שנקטו יוזמי הבנייה והמתכננים הייתה במודע או שלא במודע להצהרה על מקומם של המתחים הללו בתפיסת עולמם . מאמר זה ניסה , במסגרת המגבלות של חיבור תגובה , 'לקרוא' כמה מן ההצהרות הארכיטקטוניות של הגורמים העיקריים שעיצבו את נופה של ירושלים המנדטורית — הבנייה הערבית , המוסדות האירופיים , ממשלת המנדט הבריטי , היישוב היהודי — ולהתחקות על העמדות המשתמעות מן הצורות הארכיטקטוניות ביחס לרוח הזמן ורוח המקום _px _3 w _ _J ? _x חמישים שנה אחרי סיום התקופה נוצר הריחוק ההיסטורי הדרוש להסתכלות מעין זו . הכלים הביקורתיים החיוניים לדיון ביחס בין ארכיטקטורה לבין מושגים כמו כוח פוליטי , עיצוב הזיכרון ההיסטורי , זהות לאומית , קולוניאליזם , התפתחו והסתעפו בעשור האחרון בצורה מרשימה . הבנה טובה יותר של התכנים בארכיטקטורה של תקופת המנדט תועיל לחדד את הדיון הציבורי בארכיטקטורה של הזמן הזה ; שכן המתח בין היסטוריה לבין מודרניות , בין רוח המקום לבין הגלובלי , בין מזרח לבין המערב מוסיפים להעסיק את החברה הישראלית גם היום . את נוכחותו של מתח זה אפשר לזהות היום בארכיטקטורה ' גבוהה' כגון בבית המשפט העליון וברמיזות ההיסטוריות הרבות שבו , או באותנטיות העממית , אותה תופעה ישראלית מקומית של האתרים הקדושים החדשים ישנים שצמחו בגליל ובמקומות אחרים בארץ . 40 נסתפק רק בשתי הפניות בסיסיות 1983 ; B . Anderson , / ' Communities . London 1983 E . Hobsbawm and T . Ranger , The Inventionof Tradition . Cambridge 1
|
|