|
|
Page:50
איני זוכר שאנו היינו נדיבי לב כל כך . ' לדעתי , כך חשים כל הנתינים הקולוניאליים לשעבר , ואולי הם בלבד , כלפי האימפריה . כמובן שהתחלתי להתעניין בכל דבר בריטי . נדמה לי שאני מכיר בעל פה את ראשי התיבות של כל 'מסדרי האבירות' של המלכה . לאחר מכן התחלתי להתעניין בבתי קברות אימפריאליים . זהו באמת מפעל אימפריאלי . מיליוני בני אדם נותרו קבורים במקום שבו נפלו , ואף לא אחד מהם — לורד או דוכס או אדם פשוט — לא יועבר מן המקום שבו נפל ; ומפעל הוועדה הממלכתית לבתי קברות ראוי בהחלט להערצה . גם לנו חלק בבתי הקברות במקומות רבים , אך במיוחד כאן על הר הצופים . נהגתי לבקר שם , ועדיין אני הולך לקרוא את הכתובות על מצבות החיילים האלמונים שנגדעה בידי _ךדיךד קיפלינג : 'חיל של המלחמה הגדולה ששמו הגיע לאלוהים . ' או הכתובת על המזבח : 'השמות יחיו לעד . ' אך כשביקרתי בבית קברות אחר , עצוב יותר , על הר ציון , היו שם שתי קבוצות נפרדות : האחת של שוטרים שנהרגו בידי ערבים והאחרת של שוטרים שנהרגו בידי יהודים . שם מצאתי במקומות רבים את הכתובת העצובה : פלוני מסר את חייו על _pK זו . ואני אומר : איזו ארץ ? למען מה ? איזה בזבוז ! כל זה היה בזבוז גדול כל כך . ואז אני לוקח חלק בעצב של הימצאות בבית קברות , ומהרהר בעבר . ואני נזכר שוב במה שאמר על כך מורי ג'יימס , בסוף ספרו : 'אנו אנשים ועלינו להתאבל כאשר אפילו הצל של מה שהיה פעם גדול חולף ועובר . ' אני מבין אז שהכול היה פנטזיה . אך לא רק הפנטזיה שלי , אלא של כולנו , ושל כל אלה הזוכרים זאת . אם להיות כנים עם עצמנו , הרי שכאשר הבריטים באו הנה , עם כל ההוד והתפארת , הם היו אריה ללא שיניים ; לא הייתה להם כל עצמה . הייתה להם פנטזיה רבה , אך לא עוד תפארת . הם פילסו דרכם בקושי בין סכסוכים לאומיים ונאבקו עם הבטחותיהם ועם בגידותיהם . הם באו הנה מתוך אהבת ירושלים ואהבת _pK הקודש , והיו להם קשרים רגשיים מאז תחילת המאה התשע עשרה לפחות . בתי הקברות בירושלים מלאים באנשים שבאו הנה . וכל מפעליהם : הם הראשונים בעת החדשה שבנו כנסייה כאן , את ; Christ Church והם הראשונים שבנו בית מחוץ לחומות ירושלים - בית הבישוף גובאט על הר ציון . הם היו ראשונים בדברים רבים . הם היו טובים , ועשו מעשים מצוינים . אך כאשר הגיעו הנה ב 1918-1917 היה זה במחשבה שיקימו כאן רג' חדש כדוגמת זה שבהודו , רג' חום במזרח התיכון . אך הם היו תמימים וחשבו שיוכלו לשלוט על כל האזור בעזרת שני גדודים של מכוניות משוריינות ושתי טייסות של מטוסי חיל האוויר המלכותי . הם לא סיפקו כספים למושלים המקומיים , אלא חשבו שאלה ימצאו את דרכם בעצמם בארצם שלהם 1 על כן ביצעו מעט כל כך . הם בנו שלושה בניינים בלבד בירושלים , בית דואר , עירייה ובניין הנציב העליון . אלה הדברים היחידים שהממשלה בנתה . הם נותרו מסוגרים בתוך עצמם , לא רחוק מן המקום שבו נמצא כיום מכון ון ליר , בשטח שבו התעתדו לבנות את בנייני הממשל והמנהל — אך לא עשו זאת , מחוסר תקציב . על כן שכרו את מלון המלך דוד , ואנו יודעים מה התרחש לבסוף . הם התבססו על המעמדות החברתיים הישנים , על המעמד הסוני העות'מאני ואפילו על הקהילה היהודית — על החלקים המבוססים והשמרניים ביותר של החברה . הם לא היו מסוגלים להתמודד עם הערבים הלאומנים והציונים מרוסיה ומפולניה , שהיו תוקפנים מדי לטעמם . כך שהייתה להם ירושלים המנדטורית הקוסמופוליטית שהייתה מוגבלת לאנשים בודדים משני העמים י אך אל לנו לחשוב שהיה זה הישג שאפשר היה להתגעגע אליו . האחרים חיו כמו הוריי
|
|