|
|
Page:345
ביסודו של הספר , כלפי צורתן המקורית ודרך השתמרותן ( עם דגש על ההעברה בעל פה ) וכלפי מהימנותן ההיסטורית . בשנות השישים והשבעים התגבש המחקר על אופן עריכתו וגיבושו של ספר ירמיה . חשיבות רבה הייתה באותה עת למחקרו של ריצ'ל , אשר התנגד ל'שיטת המקורות' של מובינקל וטען שהשירה והפרוזה השתמרו יחד בתוך מקבצים של מסורות . לשיטתו , הספר עבר תהליך ארוך של עריכות חוזרות ונשנות , שבמסגרתן קובצו יחידות קטנות העורך או המחבר , וקשר זאת לאדם שחי בראשית המאה הה' לפנה"ס , והיה קשור למסורת הדויטרונומיסטית . שאלת מקומו של ברוך בכתיבת מקור B תפסה מקום מרכזי בדיונים של שנות החמישים . היא נשארה בלא תשובה ברורה , ונשכחה עד שנות השבעים , עת התפרסמה עבודת המפתח של ונקה . ( 1971 ) לסיכומו של נושא זה ראו לונדבום , , 1975 עמ' , 5 וראו גם להלן . 13 חל ק גדול מהביקורות נגד השקפות דוהם _, מובינקל וממשיכיהם הופנה נגד התפיסה של זהותו , מקומו וזמנו של מקור , c נגד היקף החומר שיש לשייך לו , ובעיקר נגד שיוכו לדויטרונומיסט . שני מאמרי מפתח על נושא זה התפרסמו בשנת , 1951 וראו : היאט , , 1984 עמ' ; 251 קזל , , 1984 עמ' . 91-89 לסקירה מפורטת של שלב זה במחקר ספר ירמיה ראו הולדיי , , 1989 עמ' . 14-12 כבר בשנת 1951 הדגיש ברייט שהשפה של מקור c לא הייתה מיוחדת לדויטרונומיסט , והיא מאפיינת את שפת הפרוזה שרווחה במאה הד לפנה"ס . ראו ברייט , , 1951 עמ' , 35-15 וראו גם בפירושו של הנ"ל לספר ירמיה , 1965 ) עמ' . ( ixxiii-ixvii בעקבות ברייט הלכו גס חוקרים אחרים , וראו למשל : ויינפלד , , 1972 עמ' ; 138-135 הולדיי , , 1975 עמ' . 412-408 בניגוד לכך , היו שהציעו לראות בלשון של מקור c אה השתקפות לשונו של ירמיה . ראו למשל : וייפרט , , 1973 עמ' ; 229-228 תומפסון , , 1980 עמ' . 34 לסקירה של הנחות אלה ולביקורת ראו אוקונור , , 1988 עמ' . 151 למרות חילוקי דעות אלו הסכימו מרביתם שלפחות עריכת הספר קשורה קשר הדוק לחוגים הדויטרונומיסטיים שפעלו בירושלים . נקודה זו חשובה לנושא הנדון בספר זה , ולהלן תידון שאלת מהותו של הקשר בין תיאור החורבן בספר מלכים ובין תיאורו בספר ירמיה , וכך גם באשר לתיאור ימי גדליהו ( מלכים ב , כה ; 26-22 ירמיה מ -7מא . ( 18 14 נקודה זו הדגישו בעיקר חוקרים מן ה'אסכולה הסקנדינבית . ' אלה יצאו חוצץ נגד 'שיטת התעודות' וגיבשו תפיסה חלופית בדבר העברה בעל פה של 'קובצי מסורות' אשר הועלו על הכתב ונערכו לאחר החורבן . חוקרים אלו שללו את שיטת הזיהוי של מקורות שונים בספרי הנבואה , וטענו שהם הורכבו מכמה מערכים של מסורות , אשר גובשו לאחר תהליך ארוך של העברה בעל פה . אנגנל יישם את דעתו זו על ספר ירמיה , וראו על כך את סיכומיהם של לונדבום , 1975 ) עמ ( 14-11 והובס , 1984 ) עמ' . ( 183-182 דעה זו קיצונית ואינה מקובלת עוד במחקר . יש בה התעלמות מקיומה של כתיבה בהיקף נרחב בשלהי ימי הבית הראשון , והחוקרים הנמנים עם אסכולה זו אינם מתמודדים כראוי עם עדויות פנימיות שיש בטקסט , כמו למשל התיאור בירמיה לו , הקשר שבץ כמה מהנבואות לכמה מקטעי הפרוזה , העדויות לשלבי עריכה שונים בטקסט ועוד . ראו על כך את הביקורת של ריצ'ל , , 1966 עמ' ; 24-21 לונדבום , , 1975 עמי ; 16-14 הובס , , 1984 עמ' , 184-180 ושם גם ספרות נוספת . 15 לנושא זה ראו למשל : היאט , 1956 ב , עמ' ; 793-777 רודולף , , 1947 עמ' ; xxiii-xiv ברייט , , 1965 עמי . 24-19 ' 7 _M , 1966 > 2 m 16 . lxxviii-lxiii
|
|