|
|
Page:314
מכיוון אחר פיתח יפסן כבר בשנת 1953 תפיסה מורכבת בדבר תהליך התפתחותה של היצירה המשנה תורתית . להבדיל מנות , _יפסן מיקד את מחקרו בספר מלכים , ולשיטתו , ביסודו של הספר עומדים שני מקורות , אשר נוצרו בימי קיומה של ממלכת יהודה : מקור אחד היה כרוניקה סינכרוניסטית מהמאה השמינית לפנה"ס , אשר תיארה את תולדות מלכי ישראל ויהודה מימי דוד עד ימי חזקיהו . מקור אחר היה אנאלים שנכתבו ביהודה של המאה הד לפנה"ס , ובהם תואר פרק זה . מקורות אלה עברו שלוש עריכות עיקריות בתקופת גלות בבל 1 העריכה הכוהנית הייתה ראשונה . ( R ) היא נעשתה מיד לאחר החורבן 580 ) לפנה"ס ) וכללה את תיאור ההיסטוריה שמימי שלמה ועד ימי חזקיהו . שולבו בה תיאור ימי שלטונו של שלמה והכרוניקה הסינכרוניסטית של מלכי יהודה וישראל , עם חיבור אנאליסטי של תולדות הפולחן במקדש שבירושלים . 36 העריכה הנבואית באה בעקבותיה , ( R ) באמצע המאה הו' לערך 550 ) לפנה"ס , ( ולכך נוספה בשלהי המאה הו' לפנה"ס העריכה האחרונה של ספר מלכים . ( R ) עריכה זו נעשתה בידי חוגי לוויים , אשר שילבו בטקסט חומר בעל אופי מדרשי . למרות נקודות החולשה שיש בתאוריה שהציג יפסן , ועל אף הביקורת שניתן להפנות כלפיה , הרי שחשיבותה הגדולה הייתה בכך שהוצג בה תהליך מורכב של התפתחות ההיסטוריה הדויטרונומיסטית . תהליך זה מנוגד לגישה החד ממדית של נות ולתאוריות המעורפלות למדי , לפחות מבחינת התהליך ההיסטורי של התפתחות הטקסט , מבית מדרשם של פוךראד ושל וולף . לאור זאת מובן מדוע שימשה תאוריה זו מצע להתפתחות מחקרים נוספים , והייתה לאחד היסודות שעליהם נבנתה 'שיטת הריבוד . ' בשנות השבעים החל המחקר להתמקד דווקא בחוסר אחידותם של מרכיבי החיבור הדויטרונומיסטי ובתהליך המורכב והארוך של היווצרותו . ההתפתחות העיקרית הייתה בשני כיוונים מנוגדים : ' שיטת הריבוד' התגבשה והתפתחה במחקר הגרמני על יסוד מחקריו של יפסן . 33 יפסן , . 1956 יש להעיר שחיבורו של יפסן הושלם כבר בשנת , 1939 עוד קודם לחיבורו של נות , שהתפרסם בשנת . 1943 התאוריה של יפסן יוצאת מתוך אותן תפיסות יסוד שמהן יצא גם נות , ולפיהן בוצעה כל פעולת העריכה לאחר החורבן . ראו על כך גם את דבריו של קרוס , , 1973 עמ' , 275 הערה 34 . 6 יפסן , , 1956 עמ' . 9-8 35 שם , עמ' , 60-54 , 40-30 וראו גם בעמי . 106 , 23-22 , 10 לביקורת על רעיון שלב העריכה הזה ראו ויינפלד , תשנ"ב , עמ' 36 . 186 יפסן , , 1956 עמ' 37 . 105 , 101-95 שם , עמ' 38 . 105-102 הביקורת העיקרית על התאוריה של יפסן נגעה לגישתו הפשטנית כלפי שני המקורות שהיו הבסיס לעריכה הראשונה , ולהבחנה , שאינה ברורה דייה , בי ן שלוש העריבות , מצד אופיין ומטרתן . ראו על כך גם את דבריו של קנופרס , , 1993 עמ' . 20 לנושא זה ראו גם בדיון שלהלן .
|
|