|
|
Page:10
ממה שארם מסוגל לקלוט במבט ראשון . ולא עוד אלא שיש כאן גם דברים שרוב בני אדם אינם מסוגלים לקלוט ולהבין כראוי גם במבט מעמיק יותר , והדבר נותן לגיטימציה גם לפרשנות אשר באה מקרב הממונים על הפרשנות הזאת . כיוון שהפרשנות באה להבהיר דבר אל , מובן מדוע עסקו כה הרבה בפרשנות המקרא . אפשר לומר שאת רוב היצירה היהודית לדורותיה , ער סף העת החדשה , ניתן לראות כמעין פרשנות למקרא . בתוך היצירה הגדולה הזאת יש גם ספרות שהיא בפני עצמה חילונית . יש למשל , שירה ואפילו פרוזה בימי הביניים שאי אפשר לראות בהן פרשנות והן מצויות כביכול ברשות עצמן . וקיימת גם ספרות ספציפית , כמו היסטוריוגרפיה או חיבורים מדעיים . אבל מספרם של אלה מועט בעוד רובה המכריע של הכתיבה היהודית לדורותיה הוא , בדרך זו או אחרת , פרשנות , אם לא למקרא , כי אז לפרשנות המקרא . מבחינת סדר היצירה , בוודאי שלא עסקו בכל אותן תקופות רק במקרא גופו . עסקו גם בחיבורים המתלווים אל המקרא ומפרשים אותו , וגם סביב אלה נוצרה פרשנות . אפשר לומר , למשל , שהמשנה היא במובן מסוים פרשנות , אמנם לא פרשנות ישירה למקרא , אבל בזאת המבוססת על המקרא ועל המדרשים הקדומים שליוו אותו . התלמוד הוא פרשנות למשנה , ורוב הספרות שנכתבה לאחר מכן היא , בדרך זו או אחרת , מעין פרשנות לתלמוד . על כן מותר לומר שאת רוב היצירה היהודית המשמעותית , עד סף העת החדשה , אפשר לראות במובן הרחב כפרשנות למקרא . ובתוך הפרשנות הרחבה הזאת נכללים גם דברים שאינם מבוססים ישירות על המקרא עצמו . כך למשל , מצויים חומרים היסטוריים , או פסברו היסטוריים הכלולים בתוך ספרות חז"ל , ישנם חומרי אגדות שונים , וכן קטעי שירה שבדרך זו או אחרת חוזרים , במוקדם או במאוחר , אל המקרא , ועל כן אנחנו כוללים אף אותם במסגרת הדיון על פרשנות המקרא . עם זאת , יש לציין שהפרשנות ניסתה לחדור אל תוך המקרא גופו . כלומר , משנחתמו ספרי המקרא והחל תהליך הקאנוניזציה - ליקוט הספרים השונים וארגונם בכתבי הקודש - נזהרו שלא לכלול את הפרשנות לסוגיה בתוך כתבי הקורש עצמם . וכך , למשל , כאשר מדובר בתרגומים , אנחנו יכולים להבחין באופן ברור מאוד שהחכמים נמנעו מליצור אצל אנשים את הרושם ש"תרגום כתוב
|
|