|
|
Page:13
עולם שאין בו חשמל , קולנוע וטלוויזיה , אלא לשם חינוך קהל הקוראים או המאזינים . להעלאת הסיפורים על הכתב הייתה מטרה ברורה : הם נועדו להבטיח , ולו באופן יחסי , את השתמרותם ואת יכולתם לשקף את המגמות שעיצבו בהם מחבריהם . זאת לעומת מסורות שבעל פה , שטבען להשתנות עד שפעמים הקשר בין הסיפור המקורי לבין ביצועו הוא עמום ביותר . כל מספר אורלי , כלומר מספר שבעל פה , יוצק לסיפור מאישיותו ואף מעצבו ומתאימו לקהל השומעים . ואין רומה סיפור שאותו משמיע מספר לקהל אחד לסיפור שמשמיע אותו המספר לקהל אחר , כשם שאין דומה סיפור שאותו משמיע מספר אחד לאותו הסיפור שאותו משמיע מספר אחר , גם אם קהל השומעים הוא אותו קהל . תהליך העלאת הסיפורים על הכתב הוליד אופן שונה של עיצוב , וזאת מאחר שהיה צורך להתאים את הסיפורים למדיום בעל אפיונים שונים . כך למשל , סיפורים שבעל פה מאופיינים בחזרות , בנוסחאות לשוניות קבועות ואפילו בסדר קבוע של מוטיבים , סדר המאפיין מצבים חוזרים שונים כמו : תיאור פגישה ליד באר , תיאור של מסע , תיאור הבאת בשורה וכדומה . חזרות אלו מקלות הן על המספר והן על קהל שומעיו . המספר יודע שקהלו עשוי לאבד ריכוז , לא לשמוע פרט זה או אחר ; הוא יודע שאין באפשרות השומע לדפדף אחורה , ולכן הוא שוזר בסיפורו חזרות שתפקידן לשמש מעין תזכורות . החזרות מאפשרות לשומע ששקע בהרהורים אחרים לחזור לנושא , הן שומרות על התעניינותו ומסייעות לו להישאר קשוב . החזרות אף מאפשרות לאדם שזה עתה הצטרף לקהל המאזינים לעקוב אחר האירועים , להשתלב ולהבין מה סופר . במקביל לתרומתן למאזין מקלות החזרות אף על המספר ; הן משמשות לו מעין אתנחתא ומשחררות אותו מן הצורך להפתיע את שומעיו השכם והערב במוטיבים חדשים . תופעה זו של חזרות מוכרת לנו הן ממעקב אחר מספרים שבעל פה בחברות שתרבות זו עדיין קיימת בהן , והן משירות עלילה קדומות שהועלו על הכתב , כמו האודיסיאה והאיליאדה . יצירות אלה ואחרות מצביעות על נטייתם של מספרים שבעל פה להאריך בדבריהם ולהשמיעם במקצב כלשהו , גם זאת על מנת להקל על קהל השומעים . כותב סיפורים , לעומת מספרים שבעל פה , מפתח טכניקות שונות
|
|