|
|
Page:144
לבן או מקווקו רק בבית הכנסת ; כאשר סבבו ברחובות העיר חייבה אותם המצנפת הצהובה , ולא אחרת ( תעודה מס' . ( 146 אולם כיצד נהגו היהודים והיהודיות בלכתם לבית המרחץ , שהרי כאשר הסירו שם את בגדיהם לא נבדלו כלל משאר המשתמשים בשירותיו ? כדי להתגבר על קושי זה נשלח בראשית שנות החמישים צו מאיסתנבול אל המושל והקאדי של ירושלים האוסר להתנכל ליהודים בדרכים שונות , אשר אחת מהן היתה החובה לענוד פעמון לצווארם בעת כניסתם לבית המרחץ . לא ברור אם צו זה בוצע הלכה למעשה , אולם עולה מתוכו דמותו של מנהג , אשר היפלה את היהודים משכניהם המוסלמים לא רק כאשר בגדיהם עליהם , אלא גם לאחר שהסירו אותם ( תעודה מס' . ( 143 הגבלות הלבוש נועדו לציין במפורש את מעמדם הנחות של היהודים . אף על פי ש"ברית עמר" עוסקת הן ביהודים והן בנוצרים , הרי שההקפדה על קיום ההגבלות על היהודים היתה רבה לאין שיעור מאשר לגבי הנוצרים . אף הכניסה אל מקומות תפילה נוצריים או המעבר ליד פתחיהם נאסרו על היהודים באיסור חמור ( תעודה מס' . ( 144 השכנים המוסלמים הקפידו על קיום ההגבלות , כפי שראינו לעיל בתיאור התפילה בבית הכנסת , וכפי שעולה מדיונים משפטיים אחרים ( תעודה מס' . ( 146 אולם היו מקרים שיהודים בחרו מרצונם להדגיש את השוני והייחוד שלהם קבל עם וערה : כך , למשל , אותו יהודי מצפון אפריקה , שנהג לסוב ברחובות ירושלים כשתפילין לראשו , כי כך נהגו , לדבריו , בארץ הולדתו . אולם הקאדי לא גילה כל אורך רוח כלפי התנהגות זו : '' על מנת שאף אחד מן הכופרים לא יפגין את כפירתו ולא יכריז עליה ברבים בקרב המוסלמים / הוא ציווה להלקותו ( תעודה מס' . ( 147 אס כן , עולה מכאן אבחנה מדויקת יותר : אמנם ניטל על היהודים לציין בגלוי את ייחודם , אך זאת יעשו לא כהתרסה רצונית או בהפגנת עליונות , אלא להיפך , רק בכפייה וכביטוי של מעמד נחות . שהרי לא רק ציון היה , אלא אף סמל , שביטא מרכיב נכבד בתפיסה שתפסו המוסלמים את היהודים . אפילו בבית המרחץ יש לספק להם מגבות נפרדות , שהיו מאיכות נמוכה , ממש בפי שנעשה הדבר כלפי הפלאחים , גמ הם קבוצה נפרדת ונחותה ( תעודות מס' . ( 141 , 137 137 מגבות נפרדות ליהודים בבית המרחץ נ [ 464 / 21 על המוחתסב לבדוק את בתי המרחץ ' בכל יום , ו נלבדוק ] אם אינם נקיים,- [ באשר ] למגבותיהם , למוסלמים מגבות מיוחדות ולבני החסות מגבות מיוחדות . והיה אם יזניח זאת [ שוכר בית המרחץ , [ יולקה 10 מלקות וייגבו ממנו 20 [ מטבעות כסף ] עותימאני ] . הדבר ] נרשם ב 3 בחודש מחרם מחודשי שנת . 956 תעודה 117 ו במקור : -חמאם.- על בתי המרחץ בירושלים ראה כהן ולואיס , אוכלוסייה , עמ' 13 , 70-69 ו . 2 ו בפברואר . 1549 הוראה זו ( וכמותה גם זו שלהלן , תעודה מסי ( 141 מופיעה בסוף רשימת מחירים של
|
|