|
|
Page:13
כיבושים . ערים , שבטים וממלכות נפלו בזה אחר זה לפני מכונת המלחמה הרומית . כמה ממלחמותיה של רומא נמשכו עשרות בשנים והיו מלוות משברים , מפלות וקרבנות רבים , אבל בכולן היתה לבסוף ידה על העליונה . קךתגו בדרום , ספרד במערב , גל ; ה וגרמניה בצפון ויוון , אסיה הקטנה וסוריה במזרח — כל אלה נפלו לפני הלגיונות הרומיים המנצחים . מסכת הכיבושים וההתפשטות לא היתה תולדה של נסיבות שאילצו את רומא לתקוף כדי להתגונן ולהבטיח את האינטרסים שלה . צדדים רבים של חיי הרומאים , האתוס החברתי שלהם ותרבותם עמדו בסימן השאיפה לכיבושים ולהתפשטות . השאיפה לייסד אימפריה לא היתה זרה לרוח הרומית , ואילו במאה הראשונה לפני הספירה גילתה רומא את טובות ההנאה העצומות העשויות לצמוח לה מנצחונותיה ומכיבושיה : הכנסות אדירות ממסים , יישוב חיילים בשטחים שנכבשו , אפשרויות להלוואת כספים , גידול והתרחבות השוק הרומי ולא פחות מכך — עצמה ויוקרה אישיים למנהיגיה . גבולותיה של האימפריה הרומית עוצבו במהלך מלחמות האזרחים שהתנהלו בה באמצע המאה הראשונה לפני הספירה . בתקופה זו נסחפה רומא למערבולת של מאבק אכזרי שבו ניצבו זה כנגד זה אישים , מעמדות חברתיים ומפלגות פוליטיות . בתוך אנדרלמוסיה זאת של דמדומי הרפובליקה ביקשו אישים שאפתניים כמו פומפיוס , יוליוס קיסר , קךסוס ואחרים ליטול לידם את השלטון , על כל היתרונות הגלומים בו עבורם . הם לא בררו באמצעים כדי לספק את שאפתנותם לשררה , לנכסים ולריבוי ה"קליינטים" . ( clientela ) כדי להשיג את כל אלה פנו לכיבושים טריטוריאליים בראותם בהם מפתח ליוקרה ולשררה מבית . כך קמה האימפריה הרומית . בין השליטים ל"קליינ טים לא תמיד סיפחה רומא את הארצות שכבשה . פעמים רבות , בעיקר במאה השנייה לפני הספירה , העדיפה להשאיר את השליטים המקומיים על כנם . בעיקר נכון הדבר לגבי כיבושיה במזרח . רומא העדיפה להבטיח את תמיכתם של המלכים המקומיים בתנאי שניתן היה לבטוח בצייתנותם , שכן השליטים המקומיים היטיבו להכיר את תנאי ארצם ונוח היה להטיל עליהם את המשימה הקשה של ארגון המדינה , שמירת הסדר והביטחון בה , גביית המסים מאוכלוסיה והעמדת צבא לרשות רומא בשעת הצורך ולפי דרישתה . בדרך זאת נחסכו מן האוצר הרומי הוצאות רבות . לפי שיקול זה עתידים היו המלכים המקומיים "לתרבת" את תושביהם בתוך דור או שניים , ואז ניתן יהיה לספח ארצות אלה לאימפריה הרומית כפרובינקיות לכל דבר וללא קושי רב והוצאות מרובות . הממלכות המשועבדות שימשו את רומא גם כמדינות ספר בפני אויבים . במזרח היו אלה בעיקר הפרחים , אולם היו גם בעיות חוזרות בארמניה , ששכנה ממזרח לאסיה הקטנה ומצפון למסופוטמיה . גם שמירת הגבולות מפלישות עמים ושבטים שטרם נכנעו היתה מתפקידם של המלכים ה"קליינטים . " מערכת היחסים בין הרפובליקה לבין מלכים אלה היתה במתכונת היחסים בין פטרון ( patronus ) ל"קליינט" שלו ברומא עצמה . קשר זה בין שני צדדים לא שווים זה לזה היה מבוסס על הענקת טובות הנאה ( benefitia ) וחסות מצד הפטרון בתמורה על השירותים ( officia ) שהעניק לו ה"קליינט . " היו כמובן דרגות שונות של אי שוויון ושל שעבוד בין רומא לממלכות ה"קליינטיות" שלה . ככל שגבר כוחה של הרפובליקה כך גבר גם אי השוויון הזה . בסוף המאה הראשונה לפני הספירה כבר הפכו רבים מהמלכים
|
|