|
|
Page:11
פני התקופה : ארץ ישראל כחלק מן האימפריה הרומית והמרד הגדול שני אירועים מרכזיים מציינים את ראשיתה של התקופה ואת סיומה . הראשון הוא הכיבוש הרומי ( שנת 63 לפני הספירה , ( והשני הוא המרד הגדול ברומאים , חורבן ירושלים ובית המקדש 74-66 ) לספירה . ( תוצאותיו של הכיבוש הרומי מזה , והגורמים והנסיבות שהביאו לפרוץ המרד מזה , השפיעו השפעה עמוקה על האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל במשך מאה ושלושים השנים שחלפו למן ראשית התקופה ועד סופה . הכיבוש הרומי נחרט כאירוע כה קשה , כה מזעזע בתודעתו של עם ישראל , אף ששלטון זר לא היה לו בגדר חידוש . בימי בית שני ידעה ארץ ישראל כובשים רבים : הפרסים , אלכסנדר הגדול , המלכים לבית תלמי והמלכים לבית סליקים . ואולם הכיבוש הרומי בא לאחר תקופה של שמונים שנה , שבה נהנה עם ישראל מעצמאות מדינית , הרחיב את גבולותיו , הגדיל את תחומי בירתו , בנה מבצרים והיה עד לשגשוגם הרב של החיים הכלכליים . כיבוש וכניעה למעצמת על לאחר תקופת פריחה כזו לא היו קלים . הכיבוש הרומי היה קשה לעם ישראל גם משום יחסם העוין של הרומאים כלפיו . עוינות זו היתה נעוצה בכמה גורמים י חוסר תבונתם הפוליטית של המלכים לבית חשמונאי ( הוךקנוס השני ואךיסטובולוס השני ) בימים שבהם עמדה רומא בפתח , ניתוק הקשרים בין יהודה לרומא בחמישים השנים הקודמות , ונטייתה הטבעית והמסורתית של רומא להעדיף את הערים ההלניסטיות על פני הקבוצות האתניות המקומיות . כל אלה הביאו להגבלה רבת משמעות בריבונות ישראל ובשטח מדינתו . העם בוודאי לא יכול למנוע את הכיבוש , ואין ספק שבמוקדם או במאוחר היתה הממלכה החשמונאית , אף לו נשארה במלוא עצמתה , הופכת לחלק מן "הסדר העולמי החדש , " אך אפשר שהיתה משתלבת בו לא כמדינה מפוררת וחלשה , אלא כבעלת ברית נכבדה . המלכים לבית חשמונאי לא מצאו בקרבם כוח להסתגל לעולם הרומי , ותחתיהם עלו לשלטון אנטיפקרוס ובנו הוךדוס . אף שהוךדוס עצמו היה בעל ברית לרומא ונאמן לה ללא סייג , השתמרה בימיו העצמאות היהודית בתחומים רבים . אך ההשתלבות במערך האימפריאלי הביאה לשינויים פנימיים מהותיים . הודדוס התחשב יותר מקודמיו , המלכים לבית חשמונאי , במאווייה של האוכלוסייה הלא יהודית , ופתח את ארץ ישראל בפני השפעה הלניסטית רומית רחבה . שינויים מפליגים התחוללו בימיו הן במבנה החברתי והארגוני , הן במישור התרבותי רוחני . השכבה החברתית השלטת היתה מורכבת עתה מיסודות חדשים , ואילו המנהיגות המסורתית , ובעיקר החשמונאים ותומכיהם מקרב האצולה הירושלמית , חוסלו בהדרגה .
|
|