|
|
Page:7
פתח דבר הכרך הרביעי של "ההיסטוריה של ארץ ישראל" עניינו במאתיים השנים הראשונות של השלטון הרומי . הוא מקיף את התקופה שראשיתה נעוצה בהשתלטות הרומית על הארץ , עם כיבושה בידי הלגיונות של פו ? פיוס 63 ) לפני הספירה , ( וסופה בדיכויו של מרד בר כוכבא ( שנת 135 לספירה . ( לעצמאות של מדינת יהודה בימי החשמונאים בא אפוא הקץ . אף על פי כן , גם בדורות אלה המשיך השם "יודיאה" להיות שמה הרשמי של ארץ ישראל . דבר זה ביטא את משקלו המכריע של היסוד האתני היהודי באוכלוסייה של הארץ , שהעניק לה את הצביון המיוחד לה והפריד בינה לבין סוריה בכללה . עם כינונו של המשטר הרומי ביודיאה בימי פומפיוס וגביניוס נעשה ניסיון להפריד כליל מבחינה אדמיניסטראטיבית בין היישוב היהודי לבין היישוב הסורי יווני והשומרוני , אך במשך הזמן ויתרו הרומאים על ניסיון זה . תקופה ממושכת נשלטה שוב יודיאה בידי מלך יהודי , הוךדוס ; לאחר שנת 6 לספירה קמה הפרובינקיה יודיאה . מלבד ההפסקה הקצרה של ימי אגךיפס הראשון המשיכה יודיאה , על אף שטחה המצומצם , להתקיים כיחידה פרובינקיאלית בפני עצמה במשך כל פרק הזמן הנדון בכרך , אם כי בזמנים שונים התקיימו בצפון הארץ נסיכויות שנשלטו בידי שליטים צאצאי בית הוךד 1 ס . יתר על כן : המאורעות הקשורים במרד הגדול חייבו את הרומאים לחזק את חיל המצב של יודיאה על ידי הצבתו של הלגיון העשירי במחנה על חורבות ירושלים . הסטאטוס של הפרובינקיה גם עלה בסולם הפרובינקיאלי הרומי , ונציביה היו מכאן ואילך בני המעמד הסנטורי , בעוד שקודם לכן נמנו עם מעמד הפרשים הרומי . במאתיים השנים הראשונות של השלטון הרומי בארץ אירעו מאורעות מכריעים בתולדות ישראל , שהטביעו את חותמם על כל התפתחותה של האומה היהודית לדורותיה ועל מעמדה בארץ ישראל . חורבן בית שני היה מאורע שמעולם לא נשתכח מתודעת האומה . ירושלים חרבה ומרכז הכובד של החיים היהודיים הוסט לערי השדה שביהודה והאזורים הסמוכים . למרות האבירות הרבות שספג היישוב היהודי במלחמת החורבן עמד לו כוחו להתמודד זמן ממושך עם כוחות חזקים וגדולים של הקיסרות הרומית בימי מרד בר כוכבא . שתי ההתנגשויות הגדולות בין יהודי ארץ ישראל לבין הקיסרות הרומית , המרד הגדול ומרד בר כוכבא , אף על פי שהיו בגדר מרידות פנימיות נתפסו גם רשמית בידי הרומאים כמלחמות ממש , מעין מלחמות נגד אויב חיצוני , ואילצו את הקיסרות הרומית לשגר לארץ לגיונות וחילות עזר רבים ואת טובי המצביאים של רומי ( אספסינוס , יוליוס סורוס . ( הדורות האחרונים שבפני הבית עמדו בסימן הידוק הקשרים שבין יהודי הארץ ובין
|
|