|
|
Page:13
. 1 הממלוכים ודרכי שלטונם ההפיכה הממלוכית במצרים במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה של שלטו במצרים , בסוריה , במיסופוטמיה וברוב שטחה של א ^ ישראל יורשיו אנ נא ^ ר , הוא צלאח אד ךין , ואחיו אל עא ך ל , בני איוב . השליטים בני המשפחה האיובית חילקו ביניהם את הארצות הנזכרות לעיל שצלאח אד ךין הצליח לאחד בשלטונו לאחר כיבושים ומאבק מדיני ממושך . היריבות ההדדית , התככים הבלתי פוסקים וההתנגשויות האלימות במאבק על השליטה בנחלות שונות , וכן חוסר יכולתם של האיובים המפולגים להעמיד להם מנהיג מקובל על הכל , אפשרו ל"ממלכת ירושלים השנייה" הצלבנית , החלשה והמפוצלת , שנאחזה בשארית כוחה בחופי ארץ ישראל וסוריה , לשפר את מצבה מבחינת שטחה . האיובים לא זו בלבד שלא יכלו להוות סכנה צבאית של ממש לממלכה הצלבנית , משום שלא עמד לרשותם צבא יעיל , אלא נכונים היו לפשרות ולוויתורים עם אויביהם הנוצרים ואף ראו לעתים בממלכה הצלבנית בת ברית במאבקים שביניהם , והיו נכונים להעביר לה תמורת תשלום שטחים , מצודות ונכסים חקלאיים . בתקופה האיובית ( 1250-1187 ) הצליחה הממלכה הצלבנית להשתקם ולהחזיר לעצמה בהדרגה , ללא קרב , מה שלא עלה בידה להשיג קודם לכן במלחמה נגד צלאח אד ךין . מבצרי צפת , אשקלון וקלעת # קיף חזרו לרשותם 1 העיר נצרת עברה אף היא לשליטתם של הצלבנים . כן הצליחו להשיג שליטה בפרוזדור המוביל לירושלים . ב 1229 קיבלו את השליטה בעיר עצמה , להוציא איזור הר הבית , שנותר בידי האיובים . חולשתם של האיובים ניכרה בעיקר בסוריה . במצרים היתה מרות איובית מרכזית , ואילו בסוריה התקיימו זה בצד זה מרכזים שלטוניים אחדים ( חלב , חמאת , דמשק , כרך ) ומצודות רבות ( עג'לון , בניאס , שיזר , צלחד ) נתונות היו למרותם של נסיכים איובים זוטרים , שניהלו כל אחד מדיניות עצמאית . שתי התופעות המרכזיות האלה של התקופה האיובית — הפיצול המדיני והרפיון וחוסר האונים הצבאי , ועקב כך הוויתורים הטריטוריאליים לממלכה הצלבנית — הסתיימו עם עלייתם לשלטון של הממלוכים . באפריל 1250 נרצח הנסיך האיובי תוךאן שאה במנצוךה שבצפון מזרחה של מצרים ( כ 120 ק"מ צפונית לקהיר ) — בידי אמירים מגדוד ה"פחךיה , " חילו המובחר של השליט האיובי אל מלך אצ צאלח , הקרוי על שום ישיבתו בקסרקטין באי על הנילוס ( בערבית : בחר אנ ניל . ( בהיעדר מועמד מתאים לרשת את כסאו , סילקו מפקדי גדוד ה"בחךיה" הממלוכי את בני משפחת איוב מעמדות הנהגה והכרעה , ובתוך זמן קצר שללו מהם גם את תאריהם הרשמיים ( מלך — נסיך , אדון , בעל שררה . ( על מקומם של בני איוב באו מעתה קציני הצבא שלהם . ההשתלטות הממלוכית על מצרים היתה פרי של צירוף מקרים יוצא דופן . ב 1249 פלש למצרים במסע צלב לואי התשיעי מלך צרפת , ואף שהתקדמותו היתה אטית , הרי יהודה מן הגליל . " ולא שונה היתה התרשמותו של ? ליקס פ ? רי , שביקר בא ^ ישראל כמאתיים שנה אחרי כן , ב ? . 1480 "הארץ יכולה היתה להיות טובה ופורייה אילו היו אנשים לשכון בה ולעובדה ; אכן חלקה הגדול של ארץ הקודש הוא מדבר . "
|
|