|
|
Page:8
והמוטיבאציה החלקית מאוד צמצמו ביותר את ערכם של רבבות העמודים שכתבו מבקרים וצליינים אירופים כמקור להכרת פניה של היסטוריה זו . המלחמות הרבות , צרות האופק ואי הסדר , שהיו נחלת המדינות המוסלמיות האלה במשך שנים רבות , הביאו לאובדנם של מקורות יקרי ערך מתוך ארץ ישראל ומתוך האימפריות שהארץ היתה חלק מהן . גם החוקר המודרני , בן המאה העשרים , שכמה מן הדעות הקדומות חלחלו והגיעו גם אליו , העדיף לעתים את לימוד התקופה הקרובה לימיו , את תולדות המאה התשע עשרה , שממילא היו שלובות ברובן בדברי ימי אירופה ( והיהודים , ( ולכן מעניינות יותר , ולכאורה אף קלות יותר להבנה . מאידך גיסא , ארכיונים עשירים ביותר ברמתם ובאיכותם לא נפתחו לשימושו של החוקר אלא בדור האחרון ממש , ועוד רבה המלאכה לעשות . עדיין רבים אפוא הסטיריאוטיפים שיש לבדוק , לתקן ולעתים אף להחליף . להשגת המטרה יש לשלב ידיעות ממקורות אירופיים עם אלה שמקורן יהודי הלכתי ואחר , ועם הארכיונים והכרוניקאים המוסלמים מן התקופה הממלוכית והתקופה העות'מאנית . זאת עשינו בכרך זה , בניסיון ראשון לתאר בפירוט את תולדותיה של ארץ ישראל בראייה מבית ולא מחוץ , בהצגת יסודותיה השונים של אוכלוסייתה ובניתוח תחומי החיים השונים שאפיינו אותה . היו אלה כשש מאות שנים , שבמחציתן הראשונה נשלטה ארץ ישראל מדרום , מקהיר , ולאחר מכן מצפון , מאיסתנבול . שלא כמו בתקופות קודמות ומאוחדות יותר , קטנה היתה אז חשיבותה היחסית בתוך המסגרת המדינית הרחבה . אולם מבחינות רבות אחרות השתנו תולדות הארץ בשתי התקופות , בעיקר בימי הממלוכים . כחלק ממדיניות של הינתקות מאירופה הנוצרית , דאג השלטון להרוס את נמלי ארץ ישראל וממילא ירדה חשיבות רצועת החוף כולה ועלה ערכו של פנים הארץ . בתקופה העות'מאנית שולבה ארץ ישראל במדינה גדולה שקיימה מערכת קשרים הדוקים עם אירופה . כשנחלשה המדינה לא פחתו קשרים אלה , אלא התהדקו , ואימת שודדי הים הנוצרים שנפלה על תושבי החוף הביאה את השליטים לנסות ולבצר חוף זה מחדש . בסופה של התקופה , במאה השמונה עשרה , שהיתה עדה לירידה כללית של האימפריה , שבה ועלתה רצועת החוף של ארץ ישראל כמרכז הכובד השלטוני והכלכלי ; דבר זה נתן את אותותיו בשיפור הכלכלה ובגידול האוכלוסיה , מוסלמית כיהודית . תולדות עמנו בתקופות אלה גם הן ידעו עליות ומורדות , התפתחויות חשובות בתחום היצירה הרוחנית ותקוות משיחיות שנכזבו ? אך המאורע המרכזי היה הופעתם של היהודים הספרדים : תחילה לפני גירושם מארצותיהם ובעיקר לאחר גירוש ספרד . היישוב היהודי , שמעולם לא חדל להתקיים בארץ ישראל , התחדש בירושלים מיד לאחר הכיבוש הממלוכי , הפך לחלק מכלל גדול ששולב באימפריה העות'מאנית והיה ליסוד קטן ופעיל בכלכלה ובחברה המקומית . אולם עיקר חייו היו פנימה . הוא הוסיף ליצור בהלכה ובקבלה , לדרבן את אחיו לעלות ארצה ולקבוע את דפוסי התמיכה הכספית מן הגולה . במאה התשע עשרה החלו מנשבות בארץ ישראל רוחות חדשות , שהשפיעו על הכל.- מוסלמים , יהודים ונוצרים , תושבי עיר וכפר , יישובי החוף ופנים הארץ , כלכלה וחברה . אולם תחילתן של כל אלה ניכרה עוד קודם לכן , במאה השמונה עשרה , שמבחינות רבות בישרה את בואה של העת החדשה . מעגל אחד , שתחילתו בימי הממלוכים , נסגר במאה השמונה עשרה , וכבר החל להסתמן מעגל חדש . אמנון כהן
|
|