|
|
Page:7
פתח דבר את ההיסטוריה של ארץ ישראל מימי הביניים ועד העת החדשה הורגלנו לראות באספקלריה של אירופה . ארץ ישראל היתה חלק מן ה"לבנט , " כלומר , מן האיזור שבו זורחת השמש , המזרח . מזרחה היה כיוונו של המבט מאירופה , אך הראייה הנסוכה סביב אירופה לא נבעה רק מאנוכיות לשמה . המסורת העתיקה של סיפורי המקרא והברית החדשה , שהתחזקה והעמיקה בעקבות מסעי הצלב , מיקדה את תשומת הלב במקומות הקדושים לנצרות ( וליהדות ) באותו חלק של המזרח . עיקר חשיבותה היה כמרכז משיכה לצליינות , כמקום מושבם של מסדרים נוצריים , ומאוחר יותר היא היתה גם לאתר של התעניינות מסחרית . לא רק המבט היה מחוץ , אלא גם ההתעניינות — ובעקבותיה ההכרה — מצומצמת היתה בהיקפה ושטחית במהותה . תושבי הארץ ודתם , אורחות חייהם וכלכלתם , אופי חברתם ומדינתם — כל אלה נעלמו כמעט מעיניה של התרבות האירופית . בהיעדר ידע , העמיקו שורש דעות קדומות , שבעצמן הצדיקו ( ביודעין וללא יודעין ) היעדר התעניינות ובורות . מחמד — ועמו האסלאם בכלל , זו הדת ששלטה בכיפה בארץ ישראל מאות שנים — הוצג במחזה של וולטיר , שנכתב בשנת , 1736 כרמאי מדעת " . אני רימיתי את בני האדם , אך את עצמי לרמות לא אוכל" — הוא מכריז בשורות הסיום של מחזה הנושא את שמו . מטרתו , כך הוא אומר בראשית המחזה , היא : "הבה נרומם את ? גרב על חורבותיו של העולם . " ואילו ב"זאיר , " מחזה שכתב וולטיר ארבע שנים קודם לכן , מתרחשת העלילה בחצרו של עת'מאן , מושלה של "האימפריה התורכית , " שארמונו עמד בירושלים . הוא משחרר שבויים נוצרים ושולחם אל ביתם כדי "שילמדו את בני ארצם כי אפילו בשפלות של סוריה שוכנות כמה מידות טובות ; ישפטו נא בעצמם אם הם או עות'מאן ראויים יותר למשול בירושלים . " השלטון המוסלמי בארץ ישראל נתפס לא רק במפלה לנצרות הראויה יותר לשלוט שם , אלא כרע מיסודו , שלילי מעצם בריאתו . ודאי הוא שתכונות רעות לא נעדרו מחצרם של שליטים מוסלמים כלפי נתיניהם בני דתם וקל וחומר כלפי הנוצרים והיהודים , תושבים כזרים . אולם היחס העוין והשלילי של האירופים , שדברי וולטיר היו אחד מביטוייו הרבים , מקורו בתגובה טבעית כמעט על ההתרחשויות ההיסטוריות : המוסלמים האיובים והממלוכים הם שגירשו את הנוצרים מארץ ישראל ואילו המוסלמים העות'מאנים , שבאו אחריהם , היכו את מעצמות אירופה מכה רבה בלב ארצן . אולם ההיסטוריה של המדינות המוסלמיות הללו ושל שלטונן בארץ ישראל ( ובמזרח בכלל ) היתה רב צדדית ממש כמו כל היסטוריה אחרת . ההתעניינות השטחית
|
|