|
|
Page:8
הנשאפות, אך יכיל גם להוליך לחיפוש דרכים שונות, לגיטימיות או לא ££££, להשגת המטרית התרבותיות . על רקע זה עילה השאלה האם לנוכח הפערים הכלכליים והחברתיים הגדלים בחברה הקיבוצית, תיגבר £ו ? ה * * 1 ותם של האמצעים הלא לגיטימיים להשגת המטרית . בין ^ צעם אלה * תן למנות גילויים שינים הקשורים ב'עבירית רכוש', כמו "ם ת"ובות אלימות בסכסוכים בתוך הקיבוץ, התנהגות אלימה בחוג המשפחה, שימוש מוגבר בסמים ואלכוהול ועוד . שאלה שנייה, מעניינת לא פחות, קשורה בתגובה החברתית לסטייה מן הנורמות המקובלות בקיבוץ בעתות של משבר . שאלה זאת מבקשת לבחון, ה אם התערערות מעמדה של המערכת החברתית תגרור אחריה גם הגדרה מחודשת של ה£™ סטייה, ועמה דפוסים אחרים של פיקוח וענישה . התרופפות מנגנוני הפיקוח הלאפירמליים, שעליהם נשענה החברה הקיבוצית מראשית קיומה, עשויים 5 * ליד ? בח 5ז מחידשת של דרכי תגובה שגותת, ולהגברת השימוש במנגנוניפיקוח פורמליים כדוגמת הפנייה למשטרה, שימוש בשירות המבחן, תכניות חיצוניות לגמילה ועוד . הירידה במעמדם המנחה של מוסדות הקיבוץ כדוגמת האסיפה הכללית, המזכירות או הוועדות השונות, כמו גם הפיחות המת מ"ר שחל ביעילותה של דעת הקהל בקיבוץ כאמצעי למניעת סטיות, מוליכים לחיפוש אחר מערכת של תגובות ) סנקציות ( חברתיות אשר לא היו מוכרות בחברה הקיבוצית לפני המשבר . אי התאמתם למציאות החדשה של דפוסי התגובה המקובלים עשוי להוליך לניסיון למסד דרכים חדשות כמו שימוש בסנקציות כלכליות, פנייה לבית המשפט, שימוש מוגבר בעורכי דין וכיו''ב . בצד ההתנגדות הרגשית הרבה לעצם העיסוק בנושא, מעורר חקר ההתנהגות הפלילית בקיבוץ גם בעיות מתודולוגיות קשות . ברוב שנות קיומה נהגה החברה הקיבוצית ל היעזר כמעט בלעדית ) להוציא פשעים חמורים ( במנגנוני פיקוח פני מיים, לא פורמליים לטיפול בהתנהגויות סוטות . עקב זאת, כמעט שאין בנמצא תיעוד כלשהו המתאר את שכיחותן של התנהגויות אלו . היעדר תיעוד והיעדר עיסוק חברתי ממוסד בנושא, תרם לביסוסה של התחושה הרווחת בחברה הקיבוצית, כי יש סתירה מובנית בין אורח החיים הקיבוצי, ועצם קיומן של התנהגויות פליליות . הנחתנו במחקר, היא, כי אחד מתוצרי הלוואי של המצב המשברי, קשור בהתערערותה של תפיסה זאת . מכאן אנו משערים, כי בקרב הקיבוצים הנתונים במשבר תימצא נטייה גדולה יותר לייחס להתנהגות הפלילית משמעות של ''תופעה חברתית' מאיימת, בהשוואה לקיבוצים יציבים יותר . כמו כן ניתן לצפות, כי חברי הקיבוץ המשברי נוטים לסמוך פחות על יכולתם של מנגנוני הקיבוץ להתמודד עם ההתנהגות הפלילית, בהשוואה לחברי קיבוצים שאינם במשבר . חקר התגובה החברתית לההתנהגות הפלילית בעתות משבר, עשוי לרמוז הן על מידת האיום הסובייקטיבית שהחברה הקיבוצית מייחסת להתנהגות מעין זו, והן על ההערכה הסובייקטיבית בדבר יעילותם של מנגנוני הפיקוח הקיימים .
|
|