|
|
Page:6
אופייניים גם למסגרת משק הבית הקיבוצי . וזאת, למרות שמנגנון החלוקה של מוצרי הצריכה בתוך המשפחה הוא מנגנון אפורמלי, בעוד מנגנון החלוקה בקיבוץ הוא פורמלי וממוסד . בהתאם לכך יוגדר הקיבוץ במחקר זה כיחידת צרכן, כאשר הפרטים המרכיבים יחידת צרכןזו הם הפרטים בקיבוץ ) החברים ( . כל זאת בהקבלה להגדרת משקי הבית העירוניים ) המשפחתיים ( כיחידת צרכן כאשר הפרטים המרכיבים יחידות צרכן אלה הם בני הבית . במחקר זה, משתנה הצריכה מוגדר ונחקר ברמת הקיבוץ כיחידת הצרכן, ואין כלל ירידה לרמת הפרטהחבר, שכן זה נושא למחקר בפני עצמו . השאלה הבסיסית היא, האם הערכים האידיאולוגיים הבסיסיים ביותר הסתפקות במועט, שוויוניות, עזרה וערבות הדדית, ובמקביל לכך הדרך הקיבוצית לקבלת ההחלטות יגרמו להתנהגות שונה של הצרכן הקיבוצי מהתנהגותו של צרכן עירוני . כדי לענות על שאלה זאת נציג תחילה את התיאוריה הכלכלית ואת הממצאים המחקריים בחברה העירונית ובחברה הקיבוצית כפי שנעשו עד לפני פרוץ "משבר הקיבוצים" . נסתבר, כי ברוב המחקרים בתנועה הקיבוצית נמצאה אי התאמה בין ההכנסה והצריכה : א . ברמת הקיבוץ האינדיבידואלי . ב . ברמת התנועה הקיבוצית . ) הערה : בחינת אי ההתאמה ברמת הפרט אינה בתחום מחקר זה . ( כמו כן נמצא, שאי השוויון בהכנסות בין הקיבוצים גדול מאי השוויון בתצרוכת, ואי השוויון ברמת ההכנסה והתצרוכת נמוך יותר ביחס לזה שנמצא בין משקי הבית העירוניים ) המשפחתיים ( בישראל . הפער ברמת הקיבוץ האינדיבידואלי מומן בעיקרו על ידי הלוואות שלקחו הקיבוצים, ואלו נתאפשרו כתוצאה ממנגנון מפותח ובלתי מוגבל למעשה, של מערכת הערבות ההדדית . כך, שלקיבוצים בעלי יכולת מוגבלת לצרוך הייתה אפשרות פתוחה לגיוס כספים והפנייתם לצרכנות ועל ידי כך יכלו להשוות את מצבם למצבם של קיבוצים בעלי רמת הכנסה גבוהה יותר משלהם . וברמה התנועתית, הפער מומן גם הוא על ידי הלוואות בעזרת מערכת הערבות והעזרה ההדדית . הקיבוצים נתנו לקרן התנועתית ערבויות בצורה כוללנית, ללא הגבלת זמן וסכום, כאשר הקיבוצים ערבים כולם ביחד וכל אחד לחוד, על מלוא האובליגו .
|
|
|